מיכאיל איוונוביץ' צ'יגורין היה מהשחקנים החזקים ביותר בסוף המאה ה- 19, ונחשב ליריבו הגדול ביותר של אלוף העולם הראשון, וילהלם שטייניץ.

צ'יגורין החל לשחק שחמט ברצינות רק בגיל 24, ועד מהרה הפך לבכיר שחמטאי רוסיה. צ'יגורין התבלט בזכות משחקו החריף, הנועז ורווי ההקרבות, בהתאם למקובל באותן השנים. לאחר תחרות ברלין 1881, שהייתה התחרות הבינלאומית הראשונה שלו, צ'יגורין זכה להכרה עולמית, ועד מהרה הוכיח את עצמו כיריב "קשה לפיצוח" עבור אלוף העולם העתידי, וילהלם שטייניץ.

בשנת 1888 הכריז שטייניץ שהוא מעוניין לשחק בדו קרב מול צ'יוגורין, והדו קרב המסקרן התקיים לאחר שנה. במשך רוב הדו קרב התוצאה הייתה צמודה, אך שטייניץ הצליח לבסוף לפתוח פער ולנצח 10.5:6.5.

במשך שלוש השנים הבאות, צ'יגורין המשיך לשחק ברמה הגבוהה ביותר. הוא זכה במקום ראשון משותף בניו יורק 1889, סיים בתיקו 9:9 (עם 5 תוצאות תיקו) מול איזידור גונסברג, שהיה אף הוא שחקן צמרת באותן השנים, אך ההישג הגדול ביותר של צ'יגורין היה נצחון כפול (2:0) בדו קרב קצר בטלגרף מול שטייניץ (כלומר, בפורמט של שחמט בהתכתבות).

ב- 1.1.1892 נפתח הדו קרב השני על אליפות העולם בין שטייניץ לצ'יגורין, שהיה צמוד יותר אפילו מקודמו. הרגע המפורסם ביותר בדו קרב הוא המשגה הנורא של צ'יגורין במשחק האחרון, שבעקבותיו הוא חטף מט בעמדה זכויה. תוצאתו הסופית של הדו קרב היא 10:8 עם 5 תוצאות תיקו.

בשנת 1893 שיחק צ'יגורין עוד דו קרב חשוב, הפעם מול זיגברט טאראש, שהיה אחד המועמדים הבכירים לשחק בדו קרב הבא מול שטייניץ. הדו קרב המתוח הסתיים בתיקו דרמטי בתוצאה 9:9 (עם 4 תוצאות תיקו), שרק הבליט את עוצמתם הרבה של שני השחמטאים.

הפסגה הבאה של צ'יגורין הייתה בשנת 1895, כשהוא סיים במקום השני בתחרות העל בהייסטינגס. צ'יגורין ניצח את זוכה התחרות, פילסברי, עם גמביט המלך, ואת אלוף העולם, עמנואל לאסקר, עם זוג פרשים מול זוג רצים, אך הפסד טראגי בסיבוב הלפני אחרון מנע ממנו את המקום הראשון.

באופן מפתיע, מכאן ואילך צ'יגורין איבד את יציבותו, ולצד זכייה בפרסים בתחרויות חלשות יחסית, היו לו גם נפילות, בעיקר בתחרויות העל. בסט. פטרסבורג 1895/96 הוא סיים במקום הרביעי והאחרון, אך הוא פיצה על כך עם ניצחון בבודפשט. בוינה 1898 הוא חלק מקום 6, בעוד שבקלן 1898, שהייתה תחרות חלשה יותר, הוא סיים במקום 2 משותף. בלונדון 1899 הוא סיים 7, ובפאריס 1900 הוא הגיע למקום השישי, אך מנגד הוא זכה בשנתיים הללו בשתי האליפויות של רוסיה.

ב- 1901 הגיע צ'יגורין לאחד ההישגים האחרונים שלו בתחרויות העל- מקום 3 במונטה קרלו. ב- 1903 הוא זכה בפעם השלישית באליפות רוסיה, אך כבר היה ברור שמדובר בסך הכל בכוכב עבר. יש משהו סמלי בכך שהדעיכה של צ'יגורין החלה בערך באותו הזמן עם הדעיכה של יריבו הגדול, וילהלם שטייניץ.

בשנת 1907, לאחר עוד תחרות לא מוצלחת שלו, התחוור לצ'יגורין שהוא חולה בסוכרת, ונותרו לו עוד כמה חודשים לחיות. ואכן, בתוך פחות משנה, צ'יגורין הלך לעולמו, בעיר לובלין שבפולין. למרות שעברו יותר מ- 100 שנה מאז, עדיין נערכות כיום תחרויות לזכרו של צ'יגורין, ותמיד ישאר לו מקום של כבוד בעיר שבה צמח, סט. פטרסבורג.