זיגברט טאראש היה רב אמן גרמני ממוצא יהודי, והיה אחד השחקנים החזקים בעולם בתקופת המעבר שבין המאה ה- 19 למאה ה- 20. טאראש היה ממשיך דרכו של שטייניץ, אלוף העולם הראשון, וע"פ קספרוב, "הפך להיות הראשון שהיה מסוגל להעביר את תורת שטייניץ לקהל הרחב באופן פופולארי". במקצועו היה טאראש רופא, והוא אף חקר פתיחות וכתב ספרי שחמט רבים וחשובים, שזכו לתהילה בכל העולם. טאראש גם שימש כנשיא "התאחדות אמני השחמט הבינלאומית", שהייתה הניסיון הראשון ליצור התאחדות של שחקני שחמט, הגם שהאיגוד דעך תוך זמן קצר.

כבר ב- 1890, בהיותו בין 28, נחשב טאראש לשחקן חזק מאד וטוען רציני לכתר (שחקן שיכול להילחם על תואר אלוף העולם), בזכות הצלחותיו בתחרויות, שהיו מעטות באותן שנים, כמו הזכייה בברסלאו 1889. לאחר נצחונו בתחרות חשובה במנצ'סטר 1890, הוצע לטאראש להתמודד בדו קרב על אליפות העולם מול אלוף העולם וילהלם שטייניץ, אלא שטאראש הצהיר כי הוא טרוד בעיסוקו כרופא ולמעשה דחה את ההזמנה. ב- 1892 זכה הד"ר בתחרות חזקה בדרזדן, וב- 1893 קיבל הדוקטור הצעה לדו קרב מועמדים (שיכריע מי מבין השניים ראוי יותר להיות טוען לכתר) מול לאסקר, שהיה יחסית אלמוני אז, אך טאראש בחר לערוך דו קרב מועמדים מול צ'יגורין, שנחשב גם הוא לטוען לכתר. הדו קרב ביניהם היה עד 10 נצחונות, אך הסתיים ב- 9:9, ונקבע שבמקרה כזה תוצאת הדו קרב תהיה תיקו.

לאחר הכישלונות היחסיים שלו בדו קרב שלו מול צ'יגורין (טאראש ציפה לנצח, ואף הוביל כבר ב- 8:5) ובתחרות היוקרתית בהייסטינגס 1895 (מקום 4, למרות שניצח את שני הראשונים), טאראש התייאש וויתר על התחרות הכי יוקרתית של אותם זמנים בסט. פטרסבורג, בשל "עומס בעבודה". אף על פי כן, טאראש המשיך לשחק בתחרויות גדולות, ובווינה 1898 הוא אף זכה במקום הראשון שהעניק לו מעמד של "הטוען לכתר מס' 1", אך הוא פרש לארבע שנים...

טאראש חזר לתמונת המאבק על אליפות העולם רק ב- 1903, לאחר ניצחון בתחרות חשובה במונטה קרלו. הדוקטור בחר לקרוא תיגר על לאסקר (שהיה אלוף עולם מאז 1894) אבל תאונה בסקי גרמה לכך שטאראש לא יכל לשחק במשך חודשים...

ב- 1905 קיבל טאראש הזדמנות נוספת להראות את כוחו, לאחר שהוזמן לדו קרב מועמדים מול מרשל, שהיה להוט אף הוא להפגין את יכולותיו. הם הסכימו לשחק עד שמונה נצחונות, וטאראש הוכיח שהוא עדיין "טוען לכתר מס' 1", באמצעות נצחון מדהים של 8:1, עם 8 תוצאות תיקו. לאחר נצחון זה נאם טאראש שהוא מעוניין לשחק דו קרב מול לאסקר, הזכיר את הצלחותיו בתחרויות לאורך שנים, וטען שקשה יותר להביס את מרשל הצעיר משטייניץ הזקן (שבדו קרב מול לאסקר כבר עבר את ה- 50). לאסקר מייד ענה... בניצחון משכנע עוד יותר בדו קרב מול אותו מרשל: 8:0, עם 7 תוצאות תיקו.

למרות שלא שיחק דו קרב לאליפות העולם, טאראש עדיין היה למעשה מס' 2 בעולם, ואת זה הוא הוכיח בניצחון באוסטנד 1907. ב- 1908 הושג סוף סוף מימון לדו קרב, והעימות לאסקר- טאראש הפך למציאות. אלא שטאראש כבר לא הצליח לאיים על לאסקר: לאחר שהפסיד במשחק הרביעי, שהיה משחק המפתח בדו קרב, טאראש התמוטט והפסיד בדו קרב הזה 8:3, עם 5 תוצאות תיקו. התברר שטאראש בין ה- 46 כבר עבר את שיאו, והדו קרב הזה סימל למעשה את התמוטטות התקוות שלו להיות אלוף עולם, ואת המעבר לשלהי הקריירה שלו.

למרות הכישלון בדו קרב, נראה שה"עומס בעבודה" של טאראש כבר לא היה כל כך גדול, והוא המשיך להשתתף בתחרויות, תוך שהוא עדיין מהווה חלק מהצמרת העולמית. כך למשל, בתחרות העל של סן סבסטיאן 1911 (בה הייתה כל הצמרת העולמית, מלבד לאסקר) חלק טאראש את המקום החמישי- לא רע עבור שחקן שנושק לגיל 50!

שירת הברבור של טאראש הייתה התחרות היוקרתית ביותר של אותן השנים, סט. פטרסבורג 1914 (לפני מלחמת העולם ה- 1), שריכזה את כל הצמרת העולמית, כולל לאסקר: טאראש סיים את שלב המוקדמות במקום השלישי, ואת שלב הגמר (אליו הגיעו חמשת הראשונים) במקום הרביעי. הצלחה זו למעשה סיכמה תקופה של כ- 25 שנים בהן טאראש היה אחד מחמשת השחקנים הטובים בעולם. טאראש אף שיחק בתחרות במאנהיים 1914, שנקטעה באמצע בשל פרוץ המלחמה...

גם במהלך מלחמת העולם הראשונה טאראש נטל חלק בכמה אירועי שחמט מצומצמים: ב- 1916 הוא נפגש עם לאסקר לדו קרב ידידותי, בו ניצח לאסקר 5.5:0.5 (הוכחה לכך שטאראש כבר עבר את שיאו), וב- 1918 שניהם שיחקו בתחרות דו קרבות קטנה עם שלכטר ורובינשטיין (עוד שחקן שהיה ברמה של טוען לכתר כמה שנים קודם לכן), בה סיים טאראש אחרון, עם 1.5 מ-6. גם לאחר המלחמה הקשה, טאראש עוד שיחק בתחרויות בכבוד: בווינה 1922 הוא חלק מקום רביעי, ובתחרות הבינלאומית החזקה מאהריש אוסטראו 1923 הוא עוד הצליח לצבור 50%, והשיג מקום נאה באמצע הטבלה.

למרות אריכות ימיו המופלאה של טאראש (במאהריש אוסטראו הוא כבר היה בן 61!), היה ברור שכוחותיו עוזבים אותו, וב- 1928 הגיע השיא, כאשר הוא נאלץ לפרוש משחמט תחרותי. בשנת 1934 הלך טאראש לעולמו, אך הותיר אחריו את משחקיו, את ספריו ואת מרשמי הפתיחות שלו, שראויים להרחבה.

תרומה לתאוריית הפתיחות :

1.הידועה מביניהן היא הגנת טאראש, ההגנה המועדפת עליו בהתמודדות עם גמביט המלכה.

2.הסתעפות טאראש בהגנה הצרפתית 3.פד2 שטאראש סבר כי הופרכה על ידי המסע ג5; היום ברור שזה לא המצב.

3.הסתעפות טאראש בפתיחה הספרדית, שלעתים מכונה ההגנה הפתוחה (1. ה4 ה5 2. פו3 פג6 3. רב5 א6 4. רא4 פו6 5. 0-0 פ:ה4.