מקס אוּבֶה (או אאובה) נולד ב- 20 במאי 1901 באמסטרדם (הולנד) למשפחה של שישה ילדים, כשהוא השני שבהם. הוריו נהגו לשחק זה עם זה במשחק השחמט, וכבר בשלב הילדות שלו היה ברור שמקס הוא המצטיין של המשפחה בתחום זה. לצד התפתחותו השחמטית המרשימה (גם אלוף העולם לאסקר שיבח את משחקו של ההולנדי המוכשר) הצליח אאובה להתקדם גם במתמטיקה, תוך שהוא בוחר בקריירה מדעית, ומותיר את השחמט כתחביב.

בגיל 20 זכה אאובה באליפות הולנד, וכבר התמודד באחד על אחד מול רבי אמנים מובילים כמו רטי, מארוצי ובוגוליובוב (וכעבור זמן קצר גם מול קאפאבלנקה ואליוכין), אך זה לא שכנע אותו להשקיע את חייו בשחמט, משום שהוא לא סיפק לו פרנסה. אף על פי שהמשיך לשחק במשחק המלכים, במשך אותן שנים אאובה היה חובב שחמט בלבד, ועיקר חייו הוקדשו לרצונו להפוך לדוקטור למדעים. רק ב- 1926, לאחר שהתחתן- החל אאובה לעסוק בשחמט בצורה רצינית.

לכבוד רצונו להשקיע יותר בשחמט, אאובה שיחק דו קרב אימון של עשרה משחקים עם אליוכין, שהתכונן לדו קרב שלו לאליפות העולם מול קאפאבלנקה. אאובה הכריז שתוצאה של 7.5:2.5 תיראה לו נורמלית, התחיל רע עם 2.5:0.5... וכמעט זכה בדו קרב! לבסוף הוא הפסיד במשחק האחרון, לאחר משחק מסוכן של יריבו, ועימו בדו קרב כולו 5.5:4.5. אליוכין: "היו כמה סיבות לחוסר הצלחתי, אך העיקרית שבהן הייתה ללא ספק המעטה מזלזלת ולא מבוססת בערכו של יריבי"- רמז מטרים לעתיד!

למרות שהעבודה המשיכה להגביל אותו וכבר נולדה לו בת ראשונה, אאובה לא וויתר על השחמט, תוך שהוא ממשיך לשחק מדי פעם ואף לכתוב את ספרו הראשון- "שיעורים בשחמט". ב- 1928 וב- 1929 שיחק אאובה פעמיים דו קרב מול בוגוליובוב (כשהראשון היה על הזכות להתמודד לדו קרב אליפות העולם מול אליוכין)- אך הפסיד פעמיים 5.5:4.5. ואז אאובה שוב התרחק מהשחמט...

החזרה הבאה של מקס לרמה הגבוהה ביותר הייתה בקיץ של 1931, בדו קרב בינו לבין קאפאבלנקה, אבל גם אותו אאובה הפסיד, בתוצאה של 6:4. במהלך אותן שנים דברו שוב ושוב על יכולותיו הנהדרות של אאובה, אך רק בסוף 1933, כשהוא שוב רחוק מהשחמט, הצליח קמוך לשכנע את אאובה להזמין את אליוכין לדו קרב על אליפות העולם. אליוכין נענה להזמנה, והוחלט שהדו קרב יכלול 30 משחקים וישוחק ב- 1935.

הדו קרב הזה, שאליוכין היה בו פייבוריט ברור, ממש כמו דו קרב האימון שלהם בעבר, החל רע עבור אאובה: אליוכין עלה ל- 6:3 מהיר, ומאוחר יותר ל- 10.5:8.5, אך אאובה הצליח, בעזרת שיטתיות מדהימה והשקעה של שעות בהכנות, לנצח למרות הכל בדו קרב הקשוח הזה 15.5:14.5 (9+, 13=, 8-). ניתן לטעון שאליוכין שיחק ברמה ירודה, אך צריך לתת גם לאאובה את הכבוד המגיע לו: לא נראה שהיה שחקן אחר שמסוגל להילחם מול אליוכין! אבל אאובה נתן את כל מה שיש לו בדו קרב הזה והוכרז כאלוף העולם החמישי.

לאחר שנתיים שהיו מלאות בשחמט, ניצב אאובה לדו קרב גומלין מול אליוכין, אליו התחייב עוד בהסכם על הדו קרב הראשון. התחושה לפני הדו קרב הייתה שלאאובה סיכויים טובים, אך במשחק השישי (כשהתוצאה 3:2 לאאובה) אליוכין הקריב לפתע כלי במסע השישי- ואאובה הגיע לעמדה אבודה תוך כמה מסעים! הקרב הקצר הזה החזיר לאליוכין את הביטחון העצמי שלו, והוא ניצח בפער משכנע- 15.5:9.5!

לאחר שאיבד את תוארו, אאובה שוב חשב על פרישה, אך לבסוף בחר להמשיך ולשחק וקיבל אתגר חדש ב- 1939- דו קרב עם הכוכב העולה פאול קרס! הדו קרב הזה היה עקוב מדם (11 משחקים הוכרעו מתוך 14) ובסופו זכה קרס- 7.5:6.5. לאחר דו קרב זה ופריצת מלחמת העולם השנייה אאובה החל להפחית את השקעתו בשחמט- עד לסיום המלחמה.

ב- 1946 קיבל לפתע אאובה הזדמנות נוספת להיות אלוף העולם, לאחר מותו הפתאומי של אליוכין. מאחר ואאובה היה היחיד מבין אלופי העולם לשעבר שעוד נותר בחיים, רבים טענו שיש להכתיר אותו לאלוף במקום אליוכין המנוח. באותה העת התקיימה תחרות העל הראשונה מאז מלחמת העולם השנייה- כרונינגן 1946. אאובה שיחק נהדר בתחרות, אבל הוא פספס לבסוף גם ניצחון ממצב מצוין מול יריבו העיקרי, מיכאל בוטביניק, וגם את המקום הראשון בחצי נקודה, לאחר שהפסיד בסיבוב האחרון.

בעזרת הניצחון בתחרות, בוטביניק, בתמיכת ברית המועצות, דרש לא להעניק לאאובה את תואר אלוף העולם, ובמקום זאת לקבוע את אלוף העולם החדש באמצעות תחרות של שישה שחקנים, ביניהם אאובה, ב- 1948 [לבסוף השתתפו בה חמישה]. למרבה הצער, אאובה הגיע לתחרות הזו בכושר גרוע וסיים אחרון. מכאן הוא החל לשחק רק לעיתים רחוקות, ולא היווה יותר איום על אליפות העולם.

ראויים לציון גם הישגים של אאובה שלא קשורים בנצחונות על הלוח - הוא גם כתב ספרי שחמט רבים (הספר "שיעורים בשחמט" כבר הוזכר, ואליו ניתן להוסיף את "אסטרטגיה וטקטיקה בשחמט", "שיפוט ותכנון בשחמט" ועוד), לאחר לימודים רבים ב- 1964 אאובה גם נהפך לפרופסור, מאורע אותו הגדיר כחשוב ביותר בחייו (ולא את זכייתו באליפות העולם ב-1935!).

ב- 1970 הוא נבחר לקפטן הקבוצה של "שאר העולם" בדו קרב של ברית המועצות מול שאר העולם, ובאותה שנה גם לנשיא פיד"ה (הארגון הבינלאומי של השחמט), תפקיד בו כיהן עד 1978. במסגרת תפקידו זה הכריז על פישר כאלוף עולם ב-1972, ועל נישולו מהתואר ב-1975, לאחר שסירב לקבל את תנאי הדו-קרב שנקבעו ולשחק מול קרפוב.

אאובה נפטר מהתקף לב בגיל 80, אך את השגיו הולנד תזכור ותוקיר לעד.