"אתה מוכרח לקחת את יריבך ליער אפל ועמוק בו 2+2=5, והשביל שמוביל החוצה מספיק לאדם אחד בלבד".

זוהי, על רגל אחת, תורתו של אלוף העולם השמיני, מיכאל טל היהודי, המכונה "הקוסם מריגה". הוא מעולם לא חיפש אחר קרקע יציבה, ובמקום זאת זעזע פעם אחר פעם את לוח השחמט עם תחבולותיו והקרבותיו המבריקות. משחקו הנועז העניק לטל מעריצים מכל רחבי העולם.

מיכאל טל עלה לגדולה בגיל צעיר מאד. הוא זכה באליפות ברית המועצות ה- 24 (מוסקבה 1957) בגיל 20 בלבד, ושנה לאחר מכן זכה גם באליפות הבאה, בעיר הולדתו ריגה. הצלחות אלו עוררו רושם רב - ברית המועצות הייתה למעשה מעצמת השחמט המרכזית באותה תקופה, והאליפויות הלאומיות היו שוות ברמתן לתחרויות בינלאומיות חזקות. בנוסף לכך, האליפות בריגה שמשה כשלב אזורי מקדים בסבב לאליפות העולם, וכך קנה לעצמו טל כרטיס לשלב הבא - התחרות הבין-אזורית בפורטורוז'.

בתחרות זו משך את תשומת הלב אלוף ארה"ב הסנסציוני - רוברט ג'יימס פישר בן ה- 15. התחרות הייתה מוצלחת מאד עבור שני הכוכבים הצעירים: מיכאל טל זכה במקום הראשון, ואילו "בובי" פישר סיים במקום החמישי, שעולה אף הוא לתחרות המועמדים, שהיא השלב הסופי לפני הדו קרב על אליפות העולם. זו הייתה תקופה נפלאה עבור טל, שכיכב עבור ברית המועצות באולימפיאדה הראשונה שלו, עם תוצאה מדהימה של 13.5 מתוך 15, ומיד לאחר מכן זכה גם בתחרות על בציריך.

מיכאל טל המשיך לניצחון גם בתחרות המועמדים ביוגוסלביה, עם 16 ניצחונות - 20 נקודות מתוך 28 משחקים. טל נותר נאמן לסגנון התחבולני והחריף, והתברר שטובי השחמטאים לא מסוגלים להתחרות בו. הוא לקח סיכונים שנראו מוגזמים, הגיע באופן קבוע לעמדות שנראו חסרות תקווה, אבל כמעט תמיד יצא כשידו על העליונה. בשנת 1960 נערך הדו קרב שלו עם מיכאל בוטביניק - אסטרטג משכמו ומעלה, ואלוף עולם מזה 11 שנים. אך גם האלוף הגדול לא יכל לעמוד בפני ההסתערות של הקוסם מריגה, שניצח 12.5:8.5, והוכתר כאלוף העולם השמיני, בגיל 23 וחצי בלבד. לשם השוואה, חמשת האלופים הקודמים, כולל בוטביניק, זכו בתואר באמצע שנות ה- 30 שלהם. מיכאל טל שבר את שיאו של עמנואל לאסקר, והפך לאלוף העולם הצעיר ביותר. השיא שלו החזיק מעמד למשך 25 שנים, עד לעלייתו של גארי קספרוב.

לרוע מזלו, כשנה לאחר מכן טל שבר שיא נוסף, הפעם שלילי, כאשר הפסיד לבוטביניק בדו קרב הגומלין 13:8, והפך לאלוף העולם בעל הכהונה הקצרה ביותר. מצבו הבריאותי הרעוע ודאי לא עזר לטל בתקופה זו, ובנוסף, כלל ידוע בספורט הוא שקשה יותר להגן על התואר שלך מלזכות בו. בוטביניק למד משגיאותיו בדו קרב הראשון, הגיע מפוכח יותר לדו קרב הגומלין, והחזיר לעצמו את הכתר לשנתיים נוספות.

הקוסם מריגה הפך לאלוף העולם לשעבר הצעיר ביותר, ואף שנותר בצמרת העולמית למשך שלושה עשורים, לא הצליח לאיים שוב על אליפות העולם. טל סבל ממחלת כליות חמורה, שגרמה לתנודות רבות במשחקו, ולא אפשרה לו להתחרות בעקביות מלאה. מעבר לכך, השחמטאים שסביבו למדו את משחקו, העלו את רמת האינטנסיביות שלהם בהתאם, הצליחו להגן על עצמם טוב יותר, והתייחסו לכל הקרבה ותחבולה ברצינות רבה יותר. זהו, למעשה, ההישג הגדול ביותר של ספורטאי - להוות חלק מההתפתחות של הענף.

ובכל זאת, הגאונות של טל אפשרה לו לשכלל את משחקו, ולהשיג הצלחות רבות גם במציאות החדשה שנוצרה. בתקופות הבריאות שלו הוא ידע לשחק באופן מבוקר ויעיל יותר, תוך שהוא שומר על יכולות החישוב המופלאות שלו, והופך להיות כמעט בלתי מנוצח. הוא זכה בארבע אליפויות נוספות של ברית המועצות (6 בסה"כ), בשש מדליות זהב קבוצתיות נוספות באולימפיאדה (8 בסה"כ), והשתתף בעוד חמישה אירועי מועמדים (6 בסה"כ). הוא סייע רבות לאלוף העולם ה- 12, אנטולי קרפוב, וזכה יחד עימו ב"תחרות הכוכבים" במונטריאול 1979, שהייתה אחת התחרויות החזקות בהסטוריה. התחרות הבין-אזורית בעיר הולדתו באותה השנה הייתה אחת הטובות בקריירה שלו, והוא זכה בה באופן מדהים עם 14 נקודות ב- 17 משחקים.

"הקוסם מריגה" נפטר בבית החולים ב- 1992, בהיותו בן 55 בלבד, ונקבר בעיר הולדתו. שחמטאים רבים ביכו על לכתו בטרם עת. הוא הותיר לנו את משחקיו, הבלתי ניתנים לחיקוי, כאלה שיכולים להיווצר רק בידיו של גאון.