אופיינית ומיוחדת במינה מכל צורות ההגנה של השחור היא ההגנה ההולנדית. אף היא מתכוונת לבצר את שליטתו של שחור בערוגה ה4 - ומטעם זה היא מקדימה את המסע ו7-ו5 של שחור עוד לפני פ-ו6. זוהי סטייתה הקלה של הגנה זו משאר הגנותיו של השחור, בהן הוא מקדים לפתח את הפרש. תקוותו של שחור מבוססת כאן לטווח ארוך : אם ירצה לבן לכפות בכוח פריצתו של ה2-ה4 (לאחר הגנה מתאימה של ו2-ו3) - ישיג שחור, לאחר חילופי רגלים, טור פתוח להפעלת צריחו לאחר ההצרחה. מטעם זה גורס שחור כבר מלכתחילה פיתוח מהיר של אגף המלך - כדי להיות מוכן לתקוף את המלך הלבן. חסרונה העיקרי של ההגנה ההולנדית נעוץ בשני קשיים : א) אגף המלכה של שחור נשאר מאחור בהתפתחותו ואם תיהדף התקפתו של שחור באגף המלך יימצא לפתע במצב קשה ביותר גם באגף המלכה. ב) מכאן משתמע כבר גם הקושי השני של השחור - לא נפתרת בהגנה ההולנדית בעייתו של ר-ג8, הנשאר כאן משותק לזמן ממושך.

מה הטאקטיקה הטובה ביותר שיבחר לבן כנגד התקפתו המוקדמת של שחור באגף המלך?

ראשית - לבצר בהקדם את אגף המלך : משולש רגלים (ח2-ז3-ו2), שנית - להציב בתווך את הרץ (על ז2), בכך מוסיף הרץ הזה לחץ על אגף המלכה של שחור וגם על הערוגות הלבנות של המרכז, שלישית - לבן ירכז בהקדם התקפה על אגף המלכה כדי להסיח מחשבתו של שחור מההתקפה באגף המלך.

שחור לעומת זאת יבקש להתבצר במרכז (נוסח א' להלן) או לפרוץ במרכז (נוסח ב' להלן) - כחיזוק להתקפתו היעודה באגף המלך.

1.ד4 ו5

זהו מסע ההיכר האופייני של ההגנה ההולנדית, המבשר את חזית הפעולה של השחור - באגף המלך. הזהירים מבין אמני השחמט אינם ממהרים לבצע מסע זה אלא מקדימים לו את מסע ההכנה ה7-ה6 ורק לאחריו מבצעים במסע השני ו7-ו5. טעמו של דבר : כבר עכשיו יכול לבן לבצע בכל זאת ה2-ה4 ואינו חושש מפני הכאתו של שחור, כפי שציין סטאונטון האנגלי - שעל שמו נקרא הנוסח : 2.ה4 ו:ה4 3.פ-ג3 פ-ו6 (אסור לשחור ד7-ד5 בגלל 4.מה-ח5+ ואח"כ 5.מה:ד5) 4.ר-ז5 (ולבן מכה אח"כ ר:פ ולוכד את הרגלי)

לפיכך מקדימים אמני השחמט ונוסעים תחילה ה7-ה6 כדי להמשיך אח"כ במסע השני ו7-ו5. אולם לבן יכול לפתע לשנות את הטאקטיקה שלו ובמסעו השני (במקום כל מסע אחר) יסע ה2-ה4 ויתקבל המעמד שבהגנה הצרפתית. אם מסכים לבן להניח לשחור לבצר לעצמו את ההגנה ההולנדית יתפתח הקרב כך : 2.ז3 פו6 3.רז3 ה6 פו3 רה7

יושם לב לחלק מהטאקטיקה של לבן בפיתוח משחקו : הוא נמנע עד כה מהמסע ג2-ג4 כדי לא לאפשר לשחור רב4+ שעל כך יצטרך לבן לחצוץ בכלי ולהסכים לחילופי כלים. במערכו הדחוק של השחור הריהו מבקש כל הדמנות של חילופי כלים על מנת להשיג בכך מרחב לשאר כליו - וזאת אין לבן רוצה לאפשר.

0-0.5 0-0 6.ג4

ההתבצרות במרכז :

6...ד5

על מסע זה המליץ השחמטאי ראובן פיין כעל הטוב שבמסעיו של שחור. משמע, פיין אינו ממליץ לשחור לפרוץ במרכז אלא דווקא להתבצר במרכז. בכך נבלם כוחו של הרץ הלבן שעל ז2, הגם שעם זאת מסכים שחור מראש לשיתוקו הממושך של ר-ג8. כן ישאף שחור לביצורה של החומה שהוא מקים כנגד רז2 ולכן יתמוך ברגלי ד5 ע"י ג6 מאחוריו. מבחינה טאקטית יש בכך גם מגרעת רצינית למשחקו של שחור, מפני שיקשה עליו מאוד לשחרר את ר-ג8 בגלל מעמדם של הרגלים השחורים על הערוגות הלבנות. אגף מלכתו של שחור איפוא משותק ואת התקפתו ירכז שחור לאגף המלך - הן בסיוע הרגלים (ז7-ז5) והן בתמיכת הכלים (העברת המלכה אל ח5, הפרש אל ז3 וכו').

7.פג3 ג6 8.צב1 מהה8 9.ג5 מהח5

ההתפתחות המסורתית : לבן תוקף באגף המלכה ומבקש ליצור לשחור חולשות לצורך ניצולן בסיום - ואילו שחור תוקף נגדית באגף המלך כדי להסיח את דעתו של לבן מאגף המלכה.

10.ב4 פה4 11.מהג2 פד7 12.ב5 רו6

שחור מבקש להשתחרר על ידי ה6-ה5. לבן ימנע זאת.

13.רו4 מהה8!

מסע מחוכם של שחור, שעשה בוטביניק נגד רשבסקי (תחרות נוטינגהם 1936). בוטביניק, ששיחק בכלים השחורים, מחזיר לפתע את מלכתו כדי להעבירה בתמרון תנועה זריז לאגף המלכה דרך ד8 ולנצל שם את המערך החשוף של לבן. וזאת אין לבן מאפשר.

14.ר-ג7! צו7

עכשיו כבר מאיים שחור פ7:ג5. במסע הקודם לא היה זה איום כי לבן היה עונה 15.פד1! ואח"כ ב:ג6 ומשיג עמדת יתרון. אולם לאחר שהכין שחור צ-ו7 הריהו מאיים כבר להכות על ג5.

15.רא5 ה5

עכשיו נתקבל מצב של שוויון, לאחר שבוטביניק הצליח לקדם את הרגלי אל ה5 והבטיח בכך שחרורו של רג8 בתמרון טאקטי. אמנם לא במהרה ייכנס הרץ השחור לפעולה ומצבו גם לא יהיה קל נוכח ריכוז הרגלים השחורים בערוגות לבנות - דבר החוסם את חופשיותו של הרץ. אולם ההשג ההישג הוא בעצם הוצאתו לקרב.

ב.הפריצה במרכז

שוב אנחנו חוזרים למסע ג4.6, שממעמדו נסתעפה דרכו של שחורץ עכשיו נבדוק לראות מה מנחילה לשחור פריצת הרגלים במרכז.

6...ד6

זהו השוני בין הנוסח הקודם לנוסח הנוכחי : שחור מכין ה5. נוסח זה אהוד יותר על השחמטאים הסובייטים.

7.פג3 מהה8

יושם לב כי נבצר לפי שעה מהשחור להציב את פרשו על ג6, כי לבן ישיב על כך מיד ד5! הכוונה היא לאו דווקא סילוקו של הפרש השחור אלא לכפות חילופין של הרגלי השחור ה6 ובכך לסכל מבעוד זמן את כוונתו של שחור לקדם את הרגלי הזה אל ה5. מסעו של שחור לקדם את הרגלי הזה אל ה5. מסעו האחרון של שחור לעיל (מהה8) חוזר ומופיע גם בנוסח הקודם והוא אחד ממסעי התקפתו של שחור באגף המלך.

8.צה1 מהח5 9.ה4 ו:ה4 10.פ:ה4 פ:ה4 11. צ:ה4 פג6 12.רו4 רו6 13.ח4 ח6 14.צג1! א6 15.ג5!

וללבן יתרון באגף המלכה, לאחר שמנע מהשחור ביצוע כוונתו לפרוץ במרכז (ה5). בדרך זו סיכל וינטר (בלבן) את מאמציו של מיקנאס (תחרות לודז' 1935). פיים רואה נוסח זה חלש לעומת הנוסח הקודם בו גורס שחור התבצרות ולא פריצה במרכז, אולם השחמטאים הסובייטים מעדיפים בכל זאת את נוסח זה על פני קודמו. כדאי איפוא לבדוק את חידושיהם בנוסח זה וכיצד מבצעים הם את הפריצה במרכז.

אחת האלטרנטיבות שהוצעו לשחור לבצע את פריצתו במרכז (ה5) היא בדרך אחרת : לא כבנוסח הקודם אלא בטאקטיקה שונה - ושוב עלינו לחזור למסע 6.ג4.

6...פה4

זהו החידוש הטאקטי, שהמשכו יהיה רו6 כדי לבצע ה5. כלומר : הצבת הרץ בעמדת תמיכה לקידום הרגלי השחור.

7.ד5

הטוב ביותר. נבצר עדיין מהשחור להתקדם ה5 ולבן מחזק מעמדו במרכז.

7...רו6 8.מהג2

לבן נמנע מחילופי רגלים על ה6 ומעדיף להחזיק רגלי על ד5 ולמנוע בכך גיחתו של הפרש השחור אל ג6 או הצבתו של הרץ השחור על ה6.

8...ה5 9.פבד2 פ:ד2 10.פ:ד2 ד6 11.ג5

שחור הצליח בטאקטיקה זו להאיחז במרכז (על חשבון מרחב הפעולה לקציניו) ולכן מגיב על כך לבן בהתקפה באגף המלכה כדי לנצל שם את יתרונו. לא כדאי ללבן להציע חילופי רגלים במרכז ע"י ה4, כי בכך יסייע לשחור לפתוח אפקים בשביל רג8 הכלוא. פיין, הממליץ לשחור לנקוט בהמשך זה שבדקנו עתה, מוסיף כי הנוסח הזה טרם נחקר כל צרכו- והאפשרויות פתוחות לשני הצדדים להשתמש החוש הטאקטי שלהם כדי להפוך כל יתרון זעיר להישג של ממש על הלוח.