זוהי תרומתו של השחמטאי האיטלקי פונציאני, שחי במחציתה של המאה ה-18 ועל שמו קרויה הפתיחה. הרעיון ברור : הכנה לפרוץ במרכז ד2-ד4 ובכך לייצב סוף סוף זוג רגלים. אולם עיון קל דיו להעמידנו על מגרעותיו היסודיות של מסע-הכנה זה :
א) מאחר שמסע-הכנה זה הוא הריהו נותן שהות לשחור להקדים את הלבן בנטילת היזמה.
ב) כנגד הכנותיו של לבן לפרוץ במרכז - יפרוץ שחור מיד במרכז. מתבקש המסע ד7-ד5, כי הרגלי ג3 מונע מהפרש לחנות באותה ערוגה וללחוץ על ד5.
הטאקטיקה של שחור תהיה איפו ניצול התפתחותו הצולעת של לבן (הסרבולת על ג3) ונטילת יזמת ההתפתחות כנגד מסעי ההכנה שמתפנה להם לבן. לחצו של שחור יהיה במרכז - הן לקידום התפתחותו והן לניפוץ ראש הגשר שיש ללבן באמצעות ה4. לבן יימנע כמובן מלהכות ראשון כי בכך רק יסייע לשחור בפיתוח קציניו. 3...ד5! 4.ר-ב5 ד:ה4 5.פ:ה5 מה-ז5! התיאוריה ממליצה כאן לשחור המשך אחר, שגם הוא אינו רע : 5...מה-ד5 6.מה-א4 ר-ד7 (אסור לשחור מה:פ בגלל ר:פ+) 7.פ:ר מ:פ! שחור ממשיך אח"כ בפיתוח מהיר של קציניו והרגלי ה4 לוחץ על התפתחותו של לבן. אולם חזק יותר הנוסח הבא המובא לעיל, בו תוקף שחור מיד את אגפו של הריק של המלך הלבן : 6.מה-א4 מה:ז2 7.ר:פ+ ב7:ר 8.מה:ג6+ מ-ד8! 9.צ-ו1 (לבן מאיים גם מה:צ וגם פ:ו7+ לזכות בצריח השני. שחור מתעלם מכל זה ותוקף במישרין את המלך הלבן באיומי מט) 9...ר-ח3! 10.מה:צ+ מ-ה7 11.מ-ד1 (כפוי, קציניו של לבן מרוחקים מיכולת הגנה על מלכם הצפוי למט. עכשיו מתברר הפיתוי שהגיש שחור ללבן בהפקירו את צריחיו בשני האגפים) 11...מה:צ+ 12.מ-ג2 ו6! ולשחור סיכויי ניצחון. הלקח שלמדנו מפיתחה זו הוא כפול :
א) אסור להשמיט את יזמת המסע הנתונה ללבן כיתרון טבעי. כל מסע הכנה מאפשר לשחור ליטול את היזמה.
ב) כוחו של רגלי במרכז הופגן היטב בפתיחה זו.
מסקנה : אין לבזבז את מסעי הפתיחה להכנות כלשהן אלא יש לנצלם לפיתוח מהיר של הקצינים. התפתחותם של קצינים קודמת לדילוגם של רגלים נוספים בפתיחה.