ההגנה הצרפתית

ההגנה הצרפתית שייכת לסוג הפתיחות בשחמט ברגלי של המלך, בהן השחור אכן עוסק בהגנה במובן האמיתי של המילה. בפתיחה זו משתמשים שחקנים שאין להם בעיה לסבול עמדה מכווצת ועמדות פסיביות בתקווה לצאת מהפתיחה עם מבנה רגלים עדיף או לעתים לצאת למתקפת נגד.

פתיחה זו הפכה לכלי נשק מרשים בידי אלוף העולם לשעבר בוטביניק, כמו גם בידי אולמן וקורצ'נוי. עם הזמן משתנות ההערכות לגבי ההסתעפויות העקריות של הפתיחה

 1.ה4 ה6 2.ד4 ד5

זוהי צורתה האופיינית של ההגנה הצרפתית. שמה מעיד על טיבה : לאחר שהניח שחור ללבן לפרוץ במרכז בשני רגלים הוא עתה נאלץ להגן על מרחב המחיה שלו בערוגות המרכז. אף הוא פרץ במרכז במגמה כפולה : גם לייצב לעצמו ראש גשר - וגם לאלץ את הלבן לפצל את החזית הישירה של הרגלים המרכזיים (או להסכים לחילופין ובכך להחליש את אחיזתו של לבן במרכז.

נתעכב לרגע על משמועתה של הגנה זו. לבן ניצל את מסע ההגנה וההכנה של שחור והציב מיד רגלי שני במרכז. אולם מסעו השני של שחור כבר מאלץ את הלבן להחליט : להכות על ד5 - או להימנע מכך? אם כך ואם כך מסתבר שהלבן ייאלץ לפצל את הקו הישר של חזית הרגלים - דבר המחליש את האחיזה בערוגות המרכז. להבנת מסעו הראשון של שחור ייאמר כי הוא בא על יסוד הניסיון של הפתיחות בהם ישנה התמודדות ישירה במרכז : הרגלי השחור ה5 נתון להתקפתו של לבן - כאן נמנע מכך שחור. אדרבא, הוא מסיע למרכז את הרגלי ד7-ד5, הנתמך ומוגן מאחוריו ומוגן מאחוריו על ידי המלכה ולכן אין לבן יכול לפתח קציניו על יסוד חולשת הרגלים השחורים. אלא שעם זאת מסגיר המסע הראשון של שחור את ערוגות המרכז לאחיזתו של לבן - והמאבק שיינטש לאחר מכן יהא על החזקת המרכז (לבן) ועל ניפוצו (שחור).

מבחינה טאקטית בולט היטב ההבדל לגבי הפתיחות התמודדות ישירה במרכז : בפתיחות אלה תקף לבן את חולשתו של שחור על ה5 - כאן תוקף שחור את חולשתו של לבן על ה4. במצב התחלתי זה של ההגנה הצרפתית עודמות לפני הלבן שלוש אפשרויות המשך :

א. להחליף על ד5 - בכך יוותר לבן על זוג הרגלים במרכז. בנוסף : שחור יכה ה6:ד5 ובכך יפתח את מסלולו של ר-ג8 "עקב אכילס" של ההגנה הצרפתית, באשר באשר מסלולו נחסם כבר במסע הראשון ואין לו אופקי פעולה. מסקנה : לבן יימנע מחילופין של רגלים במרכז לבל יסייע לשחור בשאיפתו זאת.

ב. קידום הרגלי ה4-ה5. בכך משיג אמנם שחור פיצול הקו הישר של חזית הרגלים, אלא שבכך גם ניטלת מהשחור ערוגת המוצא הטבעית ו6 בשביל פ-ז8. משמע, נוסף לקשיי ההתפתחות של ר-ג8 יתלבט שחור גם בקשיי פיתוחו של פ-ז8. התקפתו העתידה של לבן באגף המלך תעמוד איפוא בסימן של התקפת חזית באמצעות רגלים (ו2-ו4-ו5, בתמיכת ז2-ז4) וגם בסימן של התקפת קצינים ארוכת טווח (ר-ד3, פ-ו3-ז5 וכו') ;

שחור יבקש הקלה בהתקפת נגד באגף המלכה (פורקן טאקטי זה נמצא גם בפתיחה הספרדית). תחילתה של התקפת נגד זו - במסע ג7-ג5, והיא תיתמך מאחור ע"י פ-ג6, מה-ב6 וכו'.

ג.תמיכה ברגלי המרכזי : פ-ג3. מסע זה עדיף מכל מפני שלבן נוטל בו מלכתחילה את יזמת ההתפתחות. מסע זה הפך עד מהרה לאבן יסוד בבניין התפתחותו של לבן - לכן נבדוק נוסח זה על כל המסעתף ממנו.

לשחור 2 דרכי תגובה למסעו זה של לבן :

1) להתמודד במרכז (פ-ו6).

2) לתקוף מן האגף (ר-ב4, הכופת פ-ג3 ומאיים ד5:ה4).

1.המאבק במרכז3.פ-ג3 פ-ו6 4.ר-ז5 ר-ה7 5.ה5 פו-ד7 6.ר:ר מה:ר

במסעו האחרון יכול לבן גם להימנע מלהכות על ה7 ולהמשיך כהצעתו של אליוכין 6.ח4, בהקריבו רגלי כדי להתפתח אגב טמפו (פ-ח3-ו4) ולבנות התקפה חזקה באגף המלך.

מערכו של שחור מבוצר למדי אך יש לו 2 נקודות תורפה טאקטיות : ר-ג8 שהוא נחשל ואין לו אופקי פעולה - והרגלי הלבן ה5 המשתק את מרחב פעולתו של שחור במרכז. לפיכך פותח שחור בהתקפת נגד אגפית ע"י ג7-ג5. אלטרנטיבה אחרת לשחור (רק לאחר שהצריח) - לנסות לשבור את ראש החץ של לבן (הרגלי ה5) ע"י ו7-ו6.

הערה : שחור יכול להימנע מהפתחות מכבידה זאת אם במסע השלישי לעיל יכה את הרגלי המרכזי של לבן (ד5:ה4). אלא שבכך מסגיר שחור לידי לבן את השליטה במרכז - ואינו פותר את קשייו של ר-ג8. היתרון היחיד שמפיק מכך שחור הוא שיכול הוא להציב את פרשו על ו6, ואף זה כלשעצמו הישג חשוב (לחץ במרכז- ה4).

בנוסח זה חייב שחור להיות בעל אורך רוח, מפני שבמאוחר הוא מגיע לכלל הפעלת קציניו. כן נדרשת כאן מהשחור הבנה בטאקטיקה קרבית ובדקויותיהן של עמדות, לבל יגרום במו ידיו פרצות ובקיעים בעמדתו. לכך שואף אמנם לבן לקראת שלב הסיום של הקרב.

בסיכומו של נוסח זה מתחוור לנו כי קשייו של שחור מורבים למדי ואף התקפת הנגד שלו באה לאחר שהצליח לבן לקנות לעצמו אחיזה במרכז, שממנו יכול אח"כ לבן לפתח התקפה כנגד אגף המלך. לפיכך מעדיפים אמני השחמט את הנוסח הבא המנחיל לשחור יותר יזמה כבר מלכתחילה.

2.התקפת נגד אגפית - נוסח וינראר

1.ה4 ה6 2.ד4 ד5 3.פ-ג3 ר-ב4

כבנוסח הקודם מתכוון גם כאן שחור להגביר לחצו על המרכז (הרגלי הלבן ה4). אלא שבניגוד לנוסח הקודם מסתמנים כאן כמה הבדלים בנוסח זה, הקרוי של שמו של השחמטאי וינאבר מהמאה הקודמת.

מבחינה פסיכולוגית : זהו מסע של התקפה ולכן נאלץ לבן להגן על חולשתו (ה4).

מבחינה מעשית : בנוסח הקודם (פ-ו6) היה זה לבן אשר כפת את הפרש השחור (ע"י ר-ז5), ואילו כאן שחור הוא הכופת את הפרש הלבן ומאיים ללכוד רגלי. שחור מאלץ כבר עתה את הלבן לגלות את כוונתו אם רוצה הוא לקדם את הרגלי (ה4-ה5) או לא. עוד יתרון טאקטי נועד למסעו זה של שחור (ר-ב4) : בלאו הכי מאיים לבן לקדם את הרגלי (ה4-ה5) ושחור יעדיף להציב את פרשו מיד על ה7 - לפיכך מוטב להסיע את ר-ו8 ממקומו לבל ייחסם מסלולו על ידי פ-ה7.

לנוכח מסעו זה של שחור עומדות לפני הלבן כמה דרכי המשך :

א.לחץ באגף המלך : 4.מה-ז4

הרעיון ברור : גיחתו של הרץ השחור מפקירה את ז7 ולבן סבור שהשחור יגן על תורפתו זאת ובכך ירוויח חבן טמפו להתפתחות נוספת. אולם שחור גורס התפתחות מהירה, ולו גם במחיר הרגלי, ומתפתח ההמשך הבא : 4...פ-ו6 5.מה:ז7 צ-ז8 6.מה-ח6 צ-ז6 7.מה-ה3. כאן יכול שחור להחזיר לעצמו את אבדן הרגלי על ידי פ:ה4 אבל יכול הוא לנקוט המשך חריף יותר בפריצת לחץ אגפית ע"י ג7-ג5. יושם לב שבנוסח זה עשתה המלכה הלבנה לבדה 4 מתוך 7 מסעי הפתיחה הראשונים. בנוסף : לשחור הטור הפתוח ז' לפעולת צריחו.

ב.לחץ במרכז : 4.ה5

בכך נשללת מהפרש השחור ערוגת התפתחותו הטבעית ו6. המאבק בין שני הצדדים יימשך כדלקמן :

4.ה5 פ-ה7 5.ר-ד2 ג5 6.פ-ב5 ר:ר+ 7.מה:ר ג5:ד4!

עדיף מאשר 0-0, כפי שנהגו עד כה. אין שחור צריך להתיירא מפני 8.פ-ד6+ כי יענה מ-ו8. תחת זאת עליו להכות במרכז בטרם ייתמך הרגלי הלבן ע"י ג2-ג3. לשחור שמור עכשיו גם ההמשך ו7-ו6, לאחר שהוחלש מעמד הרגלים הלבנים במרכז.

8.פ:ד4 פב-ג6

והמצב שווה לערך.

כדי להימנע מחילופין מוקדמים של הרץ, כפי שראינו לעיל במסע השישי, ממליצים חכמי התאוריה ללבן לבל ימהר לנסוע 6.פ-ב5 אלא יבכר תחילה 6.א3, ובכך כופה לבן על שחור חילופי הרץ כנגד פ-ג3. היתרון הטאקטי כפול : ללבן ישאר אזי זוג רצים - ונוסף על כך יוכל לנצל את חולשותיו של שחור על הערוגות השחורות, מפני שיחסר לשחור הרץ השולט באותן ערוגות. לפי הצעתם של חכמי התאוריה יימשך המאבק כך :

4.ה5 פ-ה7 5.ר-ד2 ג5 6.א3 ר:פ 7.ב2:ר פב-ג6 8.פ-ו3 מה-ג7 9.ח4

ואח"כ ימשיך לבן ז2-ז4 עם התקפה חריפה באגף המלך. תיקון קל זה (6.א3) יש לו איפוא משמעות טאקטית חשובה כי לבן נוחל באמצעותו יתרון ניכר. לכך היגעו חכמי התאוריה לכלל מסקנה כי לבן צריך להשתמש במסע זה כתשובה למסעו של שחור ר-ב4. מסקנה : אל ללבן להחליף את ר-ג1 ר-ב4 של השחור. צריך לכפות על השחור חילופי רצו כנגד הפרש - כדי לנצל את ר-ג1 באלכסונים השחורים היעדר רץ מקביל לשחור.

ג.התקפה סמויה : 4.פז-ה2

לבן מפקיר רגלי לכאורה במסע זה את הרגלי ה4 להכאתו של שחור. אולם במהרה מתברר כי המסע חזק הרבה יותר מכפי שהוא נראה לכאורה. ההמשך התאורטי הוא כדקלמן :

4.פז-ה2 ד:ה4 5.א3 ר:פ+

נסיגת הרץ ל-ה7 מעניקה ללבן יתרון בהתפתחות ובמרחב פעולה לקציניו. אולם גם לאחר ההכאה לעיל משיג לבן יתרון טאקטי מפני שלשחור שוב לא נשתיירו קצינים מפותחים (ובמיוחד יסבול אח"כ מהיעדרו של הרץ השולט בצבע השחור) - בעוד שלבן הכין "ממלא מקום" לפרשו המוכה. ניסונו של שחור להחזיק ברגלי לא יצלח : על ו5 עונה לבן 7.ו3 ושחור נשאר במעדה רופפת של רגלים - ועל 6...פ-ו6 עונה לבן 7.ר-ז5 וכופת את משחקו של שחור. נימצוביץ' ניסה פעם בשחור להגן על הרגלי ה4 שכבש, אך אליוכין המשיך ו3 וניצח ב-18 מסעים! בכל זאת אין המסע פז-ה2 נחשב לחזק ביותר, הואיל ומבחינה טאקטית אין הפרש הזה מנוצל למאבק במרכז.

נוסח טאראש

ההסתעפויות דלעיל מוכיחחות כי התקפת הנגד של שחור מתבססת על מסעו ר-ב4, הכופת פ-ג3 של הלבן. למניעת אפשרות הציע היהודי ד"ר טאראש פתרון : להציב את הפרש הלבן לא על ג3 אלא על ד2, שהרי גם מכאן הוא מגן על הרגלי ה4 - אלא שהרץ השחור שוב אינו יכול להיות יעיל על ב4 (בגלל ג2-ג3). בתגובה לכך עורך שחור התקפת נגד של רגלים מאגף מלכתו ואינו חושש אפילו מיצירת רגלי חלש ומבודד לעצמו - ובלבד שיפתח בכך מוצא בשביל ר-ג8 הנחשל. גם בגמביט המלכה שחור אינו נרתע מיצירת חולשה כזו לעצמו ובלדב שייפתח גם שם מסלולו של ר-ג8. המאבק לפי הצעתו של טאראש יתפתח כדלקמן :

1.ה4 ה6 2.ד4 ד5 3.פ-ד2 ג5 4.ה:ד5 ה:ד5 (נפתח מסלולו של ר-ג8) 5.ר-ב5+ ר-ד7 (שחור מעוניין בחילופין, כדי שיתמעט כוח הלחץ שיכול להיות ללבן כנגד ד5. הילו המשיך שחור פ-ג6 (במקום ר-ד7) ממשיך לבן בלחצו) 6.מה-ה2+ מה-ה7 7.מה:מה+ ר:מה 8.ר:ר פ:ר 9.ד:ג5 פ:ג5 10.פ-ב3 פ-א4! - מצב שווה לערך.

חולשתו היחידה של שחור הוא הרגלי המבודד שעל ד5. ראוי לזכור כי במקרים כאלה כדאי לנצל עמדה כזאת בהצבת קצין בחזיתו של אותו רגלי מבודד, מפני שאותו קצין אינו ניתן אזי ל"עקירה" ממשלטו המצוין.

כדי להימנע מחילופין סיטוניים אלה של קצינים אין בהכרח ללבן לעשות את המסעים 5 ו-6 דלעיל. די לו להחליף רגלים בלבד (4.ה:ד5, ואח"כ 5.ד:ג5) כדי ליצור לשחור רגלי חלש ומבודד - ולפתח עליו אח"כ לחץ. שחור יאלץ להפריש כוחות להגנת חולשתו זאת והתפתחותו תעמוד בסימן הגנתי. הישגו הטאקטי של שחור יהיה בכל זאת שנפתח מסלול פעולותו של ר-ג8.

נחשלותו של ר-ג8 מהוה עיקר הקושי לשחור בהגנה הצרפתית ודבר זה מעכב במקצת גם את התקפת הנגד שלו באגף המלכה. גם כשיוצא לבסוף הרץ הזה ממקומו אין לו אופקי פעולה נרחבים כי שרשרת רגלים שחורים תופסת את הערוגות הלבנות שבהן שולט הרץ הזה. דבר זה מזכירנו את הכלל העקרוני שלעולם אין להציב את הרגלים על ערוגות כצבע שליטתו של הרץ משני טעמים : 1.מפני שהם חוסמים את מסלולו 2.מפני שהרץ נהפך בכך לכלי הגנה בעוד שתפקידו להיות כלי התקפה. חכמי התאוריה ניסו להציע את הצאתו של הרץ הזה בשלב מוקדם ל-א6 לאחר ששחור מכין ב7-ב6. אולם כבר הוכח שאין הדבר מסייע בכלום, כי גם משם אין לרץ הזה אופקי פעולה. סתירתה של הצעה זו קלה : לבן מחליף רצים על א6 - והפרש השחור המתייצב בדרך הכאה על א6 אף הוא אין לו אופקי פעולה. בכך משיג לבן יתרון טאקטי, כי אחד מקציני השחור כמעט שאינו משתתף בקרב בהיותו מרוחק מהמרכז ומאגף המלך ששם צפויה התקפת הלבן.

אולם על אף תורפתה של ההגנה הצרפתית (נחשולתו של ר-ג8) הריהי בכל זאת אחת ההגנות השגורות של שחור בתחרויות בינלאומיות. הטעם הוא בכך שלא קל ללבן להבקיע את מערך ההגנה של השחור. המאבק ממושך ובתוך כך נשקפים גם לשחור סיכויים עתידיים. שחור צריך להיות בעל "נשימה ארוכה" עד שיפעיל גם את הרץ בקרב.