סיכום תחרות העל בדורטמונד מאת אייל סגל

מאת: אייל סגל   עדכון אחרון: 18/11/2014 08:06   דירוג הצופים: טרם ניתן   דירוג הצופה שלך: טרם ניתן

מתוך הבלוג של אייל סגל בדה באזר: http://debuzzer.com/segal/28130   http://debuzzer.com/segal/28102

בימים אלה מתקיימים לא פחות משלושה טורנירי צמרת – ה-Golden Classic של ה-ACP, שעל המתכונת המיוחדת שלו כתבתי בפוסט קודם (על עידן המשחקים הדחויים), וכן שניים מהטורנירים הותיקים ביותר בסבב – דורטמונד (זו השנה ה-42) וביל (בשוייץ, זו השנה ה-47). אף אחד מהם אינו חזק כמו הטורנירים שהתקיימו השנה בשמקיר (לזכר גשימוב) או נורבגיה, אבל כולם עדיין חזקים ומעניינים מאוד.

הטורניר בדורטמונד נערך במתכונת מצומצמת ומקוצרת בהשוואה לשנתיים הקודמות, בהן השתתפו בו עשרה שחקנים – הפעם משתתפים שמונה, ובמתכונת של single round-robin (כלומר שבעה סיבובים בסך-הכל). חמישה מבין המשתתפים הם זוכי הטורניר בשנים האחרונות: לקו (הזוכה ב-2008, ושלוש פעמים בסך הכל), קרמניק (הזוכה ב-2009 ו-2011, ועשר [!] פעמים מאז 1995), פונומריוב (הזוכה ב-2010), קרואנה (הזוכה ב-2012) ואדמס (הזוכה בשנה שעברה). לצידם שלושה שחקנים מקומיים – ארקדי ניידיץ', גאורג מאייר, ודויד ברמידזה; ניידיץ' הוא שחקן שמד-הכושר שלו גבוה מ-2700, שני האחרים נמצאים באיזור ה-2600 הנמוך (אם כי יש לציין שלמאייר ניסיון לא מבוטל במשחק ברמות הללו, כיוון שהוא מוזמן לדורטמונד כבר כמה שנים ברציפות, בעוד שלברמידזה זהו טורניר ראשון מסדר-גודל כזה בו הוא משתתף).

שני הפיבוריטים העיקריים לפני תחילת הטורניר היו, באופן טבעי, קרואנה וקרמניק. לקרמניק אמנם היתה עד כה שנה מאכזבת, בשל חוסר ההצלחה בתחרות המועמדים ובנורבגיה (שם החל את הטורניר היטב, אך השיג רק חצי נקודה בארבעת הסיבובים האחרונים) – אבל ניתן היה לצפות שבטורניר כל-כך "ביתי" עבורו, בו זכה כבר עשר פעמים, יצליח להתאושש; גם בשנה שעברה, אגב, היתה לו הופעה טובה מאוד בסך-הכל למרות שלא זכה – הוא סיים שני, חצי נקודה אחרי אדמס שנתן את טורניר חייו.

אבל ציפיות לחוד ומציאות לחוד. בסיבוב הראשון קרמניק קיבל משחק פתיחה שהיה לכאורה ממש על פי הזמנה – בלבן נגד מאייר, שחקן שמד-הכושר שלו נמוך בכ-150 נקודות מזה של קרמניק וגם מי שבעבר היה קליינט מובהק שלו (הם שיחקו ארבע פעמים במהדורות קודמות של דורטמונד, וקרמניק ניצח בכולן). המשחק עצמו אכן נראה ככזה שנערך בין שחקנים ביניהם יש הפרש מד-כושר גדול, אלא שקרמניק אינו זה שמצטייר כחזק מבין השניים; הוא נקלע לנחיתות ברורה לאחר פחות מעשרה מסעים, ולא הצליח להשיג שום סיכוי נגדי ממשי לאחר מכן:

לוח ניתוח מספר 7281 : קרמניק-מאייר דורטמונד 14

Kramnik - Meier

בהסתעפות ראשית של הפתיחה האנגלית, קרמניק סטה בשלב מוקדם מההמשך השיגרתי ביותר – 5.ג:ד5 – ובמקום זאת הצריח במסע החמישי. דבר זה מאפשר לשחור לשחק 5…ד4 ולזכות במרחב במרכז הלוח, דבר המוביל בדרך-כלל למערכי פתיחה המכונים "הפוכים" – כלומר, כאלה בהם הלבן מחקה מערך פתיחה מקובל של השחור (תוך תקווה שיתרון המסע יוביל לגירסה משופרת של הפתיחה הזו). קרמניק כבר שיחק כך בשנה שעברה נגד קרואנה בציריך, ואז המשיך 6.ה3 – כשאחרי 6…ה5 7.ה:ד4 ג:ד4 8.ד3 התקבלה הגנת בנוני הפוכה.

הפעם קרמניק בחר במסע השיגרתי פחות 6.א3, הרומז על ניסיון לפתח פעילות מיידית באגף המלכה על-ידי ב4. אבל אחרי 6…ה5 מצד מאייר לא המשיך כך משום מה, אלא שיחק 7.ד3  (7.ב4 אינו מפסיד רגלי, כיוון שאם השחור לוכד את הרגלי ב' הלבן זוכה בתמורה ברגלי ה' של השחור, כפי שממחישות ההסתעפויות בלוח החי). מאייר המשיך איפוא 7…א5, כדי למנוע ב4 ולהגביל את משחק הלבן באגף המלכה, וכאן קרמניק שיחק את המסע המפוקפק 8.ה4?!, החוסם את המרכז במקום לנסות ולערער את מערך הרגלים השחורים על-ידי ה3.

המסע הזה של קרמניק הוביל למערך "הפוך" אחר מזה שהוזכר קודם – מעין הגנה הודית של המלך הפוכה; ואחרי 8…ר-ה7, קרמניק אכן המשיך ברוח הפתיחה הזו כששיחק 9.פ-ה1 כדי לקדם את הרגלי ו' (קידום רגלי ל-ו5 הוא אחד הרעיונות הבסיסיים ביותר עבור השחור כדי לפתח משחק נגדי בהודית של המלך). אלא שקרמניק לא לקח בחשבון הבדל חשוב מאוד ביחס למערך הרגיל של הפתיחה – השחור לא הצריח עדיין לצד המלך, ולכן (עם הצריח על ח8) הוא יכול לפתח התקפה מיידית באגף הזה על-ידי 9…ח5! כפי שאכן עשה מאייר:

די מדהים, אבל הלבן נקלע לנחיתות ברורה אחרי תשעה מסעים בלבד. כליו ממוקמים באופן מגושם למדי, קשה לו מאוד לפתח משחק כלשהו באגף המלכה, וקידום רגלי ל-ו4 – שנראה כדרך היחידה לפתח משחק ממשי באגף המלך – עלול להזיק יותר מאשר להועיל, כיוון שיחליש את עמדתו ויעזור להתקפת השחור, המתכוון להמשיך ולקדם את הרגלי שלו ל-ח4 כדי לפתוח את הטור ח'.

ניתן היה לנסות ולמנוע זאת על-ידי 10.ח4 – אבל במקרה כזה, ו4 היה יורד כמעט לגמרי מהפרק, כיוון ששילוב שני מסעי הרגלים מחליש את עמדה הלבן יותר מדי; ניתן גם היה לנסות ולמנוע את פתיחת הטור ח' על-ידי 10.ח3, כדי לענות ל-10…ח4 ב-11.ז4, אבל באופן כזה היו נחלשות מאוד הערוגות הכהות ו4/ז5 (ובאופן פוטנציאלי גם ה5), שהיו הופכות למשלטים נוחים עבור כלי השחור. קרמניק בחר איפוא להמשיך בתכנית המקורית עם 10.ו4, אבל אחרי 10…ח4 11.ו5 ח:ז3 12.ח:ז3 ז6!:

ברור שהיוזמה באגף המלך היא של השחור בלבד. תוכניתו הבסיסית פשוטה מאוד: לפתוח את הטור ז' ולהפעיל לחץ על הרגלי החלש של הלבן בטור זה. הוא יכול גם להצריח בביטחה לצד המלכה, כיוון שהלבן אינו יכול לפתח משחק נגדי ממשי באגף זה (דבר שהודגש בהמשך על-ידי 18…מה-ב3!, מסע המשתק כליל את משחק הלבן בצד זה של הלוח, בעקבות נטישת ד2 על-ידי הפרש הלבן).

הרגע בו קרסה עמדת הלבן הגיע לאחר 26.צ-ז2:

כאן שיחק מאייר 26…פ-ד8!, עם הרעיון להציב את הרץ ב-ג6 ולהחליף אותו עם הרץ הלבן – בכך השחור גם נפטר מהכלי הפחות יעיל שלו וגם מחליש את הגנת הלבן על הרגלי ב-ז4. הפרש השחור, מצידו, יתומרן דרך ו7 ל-ח6 או ד6, כדי לתקוף את הרגלי הזה. ואכן, לאחר חילופי הרצים הפרש הגיע ל-ד6, סילק את המלכה הלבנה מ-ה4, וגרם לנפילת הרגלי ב-ז4 ובעקבותיו התמוטטות העמדה הלבנה כולה (31.פ-ח2, כדי לנסות ולהגן על הרגלי, לא היה עוזר בשל 31…פ-ז5 32.מה-ה2 פ-ח3+ ובעקבותיו 33…פ-ו4, הזוכה בטיב).

בעמדה בה נכנע קרמניק, מייד לאחר ביקורת הזמן במסע ה-40, הוא בגירעון של לא פחות מארבעה רגלים – המלכה הלבנה יכולה אמנם לזכות בכמה מהם בחזרה, אבל אין לו דרך לעצור את התקדמות הרגלי א' השחור או להטריד את המלך השחור (הפרש על ב7 והרגלים הכפולים על הטור ג' מונעים מהמלכה הלבנה כל אפשרות למתן שח).

פעם כל הפסד של קרמניק, שהיה ידוע כשחקן סופר-סולידי, היה בגדר חדשות – במהלך 2007, למשל, הפסיד רק משחק אחד מתוך 44 משחקים קלאסיים. בשנה הנוכחית, לעומת זאת, זהו כבר ההפסד השביעי שלו ב-24 משחקים. במידה מסויימת, מספר ההפסדים הגדול יותר של קרמניק בשנים האחרונות קשור בכך שבעקבות ההפסד לאנאנד בדו-קרב על אליפות העולם ב-2008 עבר לסגנון משחק חריף יותר והחל לקחת סיכונים רבים יותר, אבל בזמן האחרון נראה שהדבר קשור גם לדעיכה ביכולתו – במיוחד כאשר מסתכלים על האופן בו הוא מפסיד.

בטורניר קצר כל-כך, כדי להותיר לעצמו סיכוי לזכות אחרי התחלה כה גרועה, קרמניק היה חייב ניצחון מיידי – אבל לא הצליח להשיג אותו. שני משחקיו הבאים היו אמנם פחות קטסטרופליים מאשר זה נגד מאייר, אבל המשיכו להדגים חוסר חדות. נגד אדמס בסיבוב השני קרמניק השיג יתרון שני רגלים והיה קרוב לניצחון, אבל מספר אי-דיוקים שלו איפשרו לאדמס (שהפגין תושייה הגנתית רבה) לחלץ תיקו. בסיבוב השלישי, בלבן נגד ברמידזה (עוד משחק שהיה אמור להיות קל יחסית), קרמניק שוב היה קרוב לניצחון:

עד לנקודה זו קרמניק שיחק היטב; המסע האחרון שלו היה 27.ו6, התוקף באופן ישיר את עמדת המלך השחור במקום להגן על הרץ ב-ה3 הנמצא תחת איום. הדרך היחידה של השחור לנסות ולשמור על איזון היתה להקריב כלי (בין אם הרץ או הפרש) על ו6, כשתמורת הכלי הזה הוא משיג שלושה רגלים (ביחד עם הרגלי על ב3, העתיד ליפול). במקום זאת, ברמידזה לכד את הרץ הלבן הבלתי-מוגן – 27…צ:ה3?.

בשחמט, עמדות זכויות מתאפיינות לעתים ביתרון יציב, שאינו מצריך דיוק גמור במימושו; אבל לעתים עמדות כאלה תלויות במציאת הסתעפות מדויקת אחת – וזה המצב כאן. ללבן ניצחון לאחר 28.ו:ז7+! (מסע אנטי-אינטואיטיבי במידה מסויימת, כיוון שהוא מוותר על האפשרות ללכוד כלי על ה7) 28…מ-ז8 29.מה-ו4! – עם איום כפול על הצריח ב-ה3 ועל הרגלי ב-ח6; השחור ייאלץ לוותר על הצריח, כיוון שאינו יכול להרשות מה:ח6 שיוביל למט על ח8, וכך יישאר בגירעון טיב ללא תמורה ממשית. 

אלא שקרמניק החמיץ את האפשרות הזו ושיחק 28.מה:ז7+? מ-ה8 29.ו:ה7, מה שאיפשר לברמידזה להיחלץ מהמצוקה באמצעות 29…צ:ו3! 30.ר:ו3 פ:ד4 31.מ-ז2 (כדי למנוע שח עקיף באמצעות קפיצות של הפרש השחור) 31…פ-ו5 (מגן על הרגלי ב-ח6 ומייצב את עמדת המלך השחור). גם כאן השחור בגירעון טיב, אבל תמורתו יש לו רגלי (הרגלי הלבן על ה7 עתיד ליפול) וכן כלים אקטיביים ועמדה בטוחה יחסית של המלך; המשחק הסתיים בתיקו במסע ה-53.

לעומת קרמניק, הפיבוריט השני – קרואנה – מצדיק בינתיים את הציפיות ממנו עם שלוש וחצי נקודות מארבעת המשחקים הראשונים. מבין שלושת הנצחונות שהשיג, המרשים ביותר היה זה נגד פונומריוב בסיבוב השני, ששילב משחק עמדתי סבלני ומדויק עם סיום תחבולני נהדר:      

לוח ניתוח מספר 8016 : קרואנה-פונומיארוב

קרואנה, פביאנו - פונומיארוב, רוסלאן

המשחק התנהל בהגנת פטרוב, שעד לפני מספר שנים נחשבה לסולידית ביותר מבין הגנות השחור כנגד 1.ה4, מעמד שנתפש כיום על-ידי הגנת ברלין. קרואנה הצליח להשיג יתרון עמדתי קטן (אך יציב) על-ידי סידרת מסעים מדויקים בעקבות 14…ז5 של פונומריוב – 15.פ-ד4! (כעת הלחץ המשולב על ג6 מצד הפרש והרץ ב-ז2 מאלץ את השחור להחליף פרשים) 15…פ:ד4 16.ג:ד4 (מיישר את הרגלים הכפולים על הטור ג') 16…ד5 17.ו4! (תוקף את הרגלי על ז5 וכן מאיים ללכוד את הרץ השחור על-ידי קידום הרגלי ל-ו5) 17…ז:ו4 18.ר:ו4 – והשינויים בעמדה הובילו למבנה רגלים עדיף ללבן, שלו גם כלים אקטיביים יותר.

עם זאת, דומה שיתרון הלבן נותר מינימלי למדי עד למסע ה-34:

כאן שיחק פונומריוב 34…ב6? (אם כבר להזיז רגלי כדי לחזק את העמדה, עדיף היה 34…ג6). הבעייתיות של מסע זה רחוקה מלהיות מובנת מאליה, אבל קרואנה זיהה אותה – החלשת הערוגה ג6: 35.מה-ח6 (תוקף את הצריח על ז7) 35…צ-ז8 36.מה-ג6!. המלכה הלבנה מתייצבת בערוגה שנחלשה, תוך תקיפת הרגלי על ד5. השחור היה יכול להגן על הרגלי הזה באמצעות 36…ר-ב7, אבל בכך היה מאפשר ללבן 37.מה-ו6! (תוקף את הרגלי על ו7 ומאיים צ-ה7) 37…מה:ו6 38.ז:ו6 – וכעת, בגלל תזוזת הרץ ל-ב7, השחור אינו יכול לשחק ר-ה6, מסע שהיה מאפשר לו גם לתמוך ברגלי על ד5 וגם למנוע חדירה מסוכנת של הצריח הלבן ל-ה7.

לפיכך, פונומריוב ניסה להגן על הרגלי ד5 בדרך אחרת – 36…ר-ה6; אבל בכך איפשר לקרואנה לשחק 37.ז6!, ולא ניתן ללכוד את הרגלי הזה באמצעות ו:ז6 כיוון שהדבר יסיר את ההגנה מהרץ על ה6. הרע במיעוטו היה כאן 37…ר-ד7, אבל גם כך ללבן יתרון כנראה מכריע לאחר 38.מה:ד5 ו:ז6 (כעת המסע הזה אפשרי, כיוון שהרץ עזב את ה6) 39.ר-ה4 (מאיים במט על ב7) 39…מה-ג8 40.צ-ה7 (תוקף את הרץ השחור) – ללבן יוזמה חזקה והרגלי השחור החלש על הטור ז' ייפול במהירות.

במקום זאת פונומריוב שיחק 37…צ-ז7?, מסע שהחליש את השורה האחורית ואיפשר לקרואנה לסיים את המשחק בתחבולה מבריקה – 38.ז:ו7 ר:ו7 (38…צ:ו7 יוביל פשוט לאובדן הרץ על ה6):

39.צ-ה7!! – הקרבת צריח כדי להסיט גם את המלכה השחורה מהשורה האחורית; 39…מה:ה7 (ניסיון להגן על ג7 באמצעות 39…מ-ב8 יוביל למט אחרי 40.ר-א6 – אלא שמסתבר כי גם כך השחור חסר אונים בפני המסע הזה) 40.ר-א6! (מאיים במט על ב7) 40…מ:א6 (פונומריוב מאפשר לקרואנה באופן ג'נטלמני לתת את המט על הלוח, דבר נדיר בתחרויות ברמה הזו) 41.מה-א8 מט – וכעת ברור מדוע היה צורך לרוקן את השורה האחורית מכלים שחורים.

הטבלה לאחר ארבעה סיבובים נראית, איפוא, כך: 1.קרואנה – 3.5 נקודות (3+); 2.ניידיץ' – 2.5 (1+); 5-3.מאייר, לקו, אדמס – 2 (50%); 7-6.קרמניק, פונומריוב – 1.5 (1-); 8.ברמידזה – 1 (2-).

לאחר הסיבוב הרביעי, קרואנה מוביל בפער של נקודה שלמה מהמקום השני. בסיבוב שלאחר מכן השיג (בשחור) תיקו נגד קרמניק, ובסיבוב השישי הבטיח סופית את זכייתו כאשר השיג ניצחון – הרביעי שלו בטורניר – על אדמס:

לוח ניתוח מספר 8015 : קרואנה-אדאמס

קרואנה, פביאנו - אדאמס, מייקל

הניצחון הזה הושג מול הגנת ברלין, הנחשבת כיום לנשק הסולידי ביותר של השחור כנגד 1.ה4 – פתיחה שקרואנה כבר ניצח בה את קרלסן לפני מספר חודשים (במשחק עליו כתבתי בפוסט קודם). מעניין שבשנה שעברה בדורטמונד המשחק בין קרואנה לאדמס התנהל גם כן בפתיחה הזו, אלא שאז אדמס (שניצח בטורניר כולו) זכה באופן מרשים.

אדמס היה הראשון לסטות מאותו משחק, עם 10…ר-ה7; לפני שנה ההמשך היה 10…מ-ג8 11.ז4 פ-ה7 12.פ-ז5 ר-ה8 13.ו4 ח5 – הלבן נקט בתוכנית אגרסיבית המבוססת על קידום מיידי של הרגלים באגף המלך, ללא פיתוח כלים מספיק, והדבר חשף את מלכו להתקפה מהירה מצד השחור. גם הפעם קרואנה קידם את הרגלים באגף המלך, אבל עשה זאת באופן הדרגתי וסבלני הרבה יותר, והדבר הוביל לניצחון. ניתן אכן לראות במשחק זה דוגמה קלאסית לאופן בו הלבן מנצל את אחד הקלפים העמדתיים הבסיסיים שיש בידיו בפתיחה זו – יתרון הרגלים המספרי באגף המלך (ארבעה מול שלושה); הדבר בולט אם מתמקדים בסידרת המסעים הבאה, שבמובן מסויים מהווה את שלד המשחק: 12.ז4 – 24.ו4 – 27.ו5 – 31.ח4 – 33.ז5 – 38.ז6 – 44.ו6 – 47.ז7.

לאחר 13 מסעים התקבלה העמדה הבאה:

14.פ-ה4 היה מוביל כאן לעמדה שהופיעה במשחק בין קריאקין לקרלסן בטורניר שהתקיים לא מזמן בנורבגיה, בו לא הצליח הלבן להשיג משהו ממשי. קרואנה ניסה במקום זאת את המסע החדש 14.ר-ה3, כשהוא ממתין עם הפרש – כדי לתמרן אותו בסופו של דבר אל עמדה חזקה ב-ד5 (פרש חזק על הערוגה הזו מילא תפקיד מכריע גם בניצחון על קרלסן).

עוד רעיון העומד מאחורי 14.ר-ה3 הוא יצירת אפשרויות ללכוד את הרץ השחור על ח4. לדוגמה, אם השחור ממשיך במסע הטבעי 14…ח5 (כדי לערער מייד את מבנה הרגלים של הלבן באגף המלך), הדבר יכול להוביל ללכידת כלי לאחר 15.ז5 (עם האיום צ-ד4 כדי לזכות ברץ) 15…ג5 (מונע מהצריח הלבן את ד4) 16.צ-ד5! (תוקף את ג5) 16…ב6 17.ה6!! (מפנה את ה5 לצריח, כדי לתקוף את הרץ השחור מ-ה4) 17…ר:ה6 (גם מסעים אחרים של השחור יובילו לנחיתות, כפי שממחישות ההסתעפויות בלוח החי) 18.צ-ה5 ר:ח3 צ-ה4 והשחור מפסיד את אחד משני הרצים שלו (הוא אמנם יזכה תמורת הרץ בשלושה רגלים, אבל העמדה עדיין עדיפה בבירור עבור הלבן). אדמס לא נפל למלכודת הזו, או למלכודות דומות שהיו טמונות בעמדה גם במסעים הבאים, אבל הוא היה צריך להשקיע בכך מחשבה רבה ונקלע לדוחק זמן, שהגביר את הלחץ בו היה נתון בכל מקרה על גבי הלוח.

עמדתו של השחור הידרדרה בהדרגה למרות שלא עשה אף טעות שניתן להגדיר אותה כגסה; אפשר, עם זאת, להצביע על כמה אפשרויות שהחמיץ. עד המסע ה-20, למשל, היו מספר הזדמנויות לשחק …ו6 ולערער את המרכז הלבן, כל עוד הלבן אינו יכול לקדם את הרגלי על ה5 ל-ה6 (מה שהוא יכול לעשות בעקבות 21.צ-ה1) או לתמוך בו על-ידי רגלי אחר (כפי שהוא עושה במשחק עצמו, במסע ה-24) . את 28…ב5 היה כנראה עדיף לשחק מסע אחד מוקדם יותר, לפני שהמלך הלבן הרויח טמפו חשוב בדרך למרכז (כפי שניתן לראות מהשוואת ההסתעפויות המקבילות לאחר המסע הזה ולאחר 27…ב5).

במסעים 32-31 אדמס היה יכול לשחק …ר:ד5 – אבל שני השחקנים חשבו כנראה שהאפשרות הזו אינה טובה עבור השחור (קרואנה כיוון שהרשה אותה פעמיים); ניתוח מפורט מראה שהדבר מוביל באופן כפוי למדי לסיום צריחים שהוא אמנם נחות עבור השחור, אבל ככל הנראה ניתן להחזיק אותו (ההסתעפות שמתחילה ב-31…ר:ד5 ומסתיימת ב-44…ג6 מובילה לעמדה בה ללבן יתרון רגלי, אבל נראה שאינו יכול למנוע בשלב כלשהו את היעלמות הרגלים באגף המלך, ויתרון של שני רגלים מול אחד באגף השני בלבד אינו אמור להספיק לניצחון).

ההזדמנות האחרונה של אדמס להתגונן באופן עקשני יותר היתה לאחר 37.פ-ה7 – בעקבות 37…ר-ח1 38.ז6 (כדי שהצריח השחור לא יאיים על הפרש הלבן ב-ה7) 38…צ-ו6 39.צ:ג5 השחור הפסיד רגלי ועמדתו התמוטטה במהירות. 37…ר-ד7 היה מאפשר לשחור להתגונן כנגד האיום הזה, כיוון שלאחר 38.ז6 צ-ו8 39.צ:ג5 צ-ה1 הפרש הלבן על ה7 מותקף וצריך לסגת, ואז (בזכות מיקום הרץ השחור) ייפול הרגלי הלבן על ו5. קרואנה הבטיח את ניצחונו מספר מסעים מאוחר יותר, לאחר 43…מ-ב6:

כאן הגיעה פריצת הרגלי המכריעה 44.ו6! (הלבן, כאמור, זכה בסופו של דבר במשחק הזה בזכות ניצול יתרון הרגלים באגף המלך); המסע מותיר אמנם את הרגלי על ז6 בלתי מוגן, אבל 44…צ:ז6 לא יעזור לשחור בשל 45.ו7 צ-ו6+ 46.מ-ה3 – הצריח הלבן על ו2 תומך ברגלי ו' והמלך על ה3 תומך בצריח, כך שהשחור יצטרך להקריב את הצריח שלו כדי למנוע את הכתרת הרגלי.

קרואנה הבטיח איפוא את הניצחון בטורניר סיבוב לפני הסוף, כשפתח פער של נקודה וחצי מהמקום השני. בסיבוב האחרון הסתפק בתיקו קצר נגד לקו, בעוד קרמניק ממשיך את ההידרדרות שלו ומפסיד משחק שני – הפעם לפונומריוב (את ההפסד הראשון, למאייר, ניתחתי בפוסט הקודם). גם משחק זה, אגב, היה בהגנת ברלין, אם כי כאן קשה לומר שלתוצאה הסופית היה קשר ממשי לפתיחה, בה השיג קרמניק דווקא עמדה טובה בהחלט.

הטבלה הסופית, אם כן, נראית כך: 1.קרואנה – 5.5 נקודות (4+; 4 ניצחונות ושלושה תיקו, ללא הפסד); 3-2.מאייר, לקו – 4 (1+; הישג יפה לשחקן הגרמני, בעל מד-הכושר הנמוך יחסית); 5-4.אדמס, ניידיץ' – 3.5 (50%); 6.פונומריוב – 3 (1-); 7.קרמניק – 2.5 (2-; שני הפסדים וחמישה תיקו, ללא ניצחון); 8.ברמידזה – 2 (3-).

הישג מרשים לקרואנה, שהפגין דומיננטיות מוחלטת ומסיים את הטורניר במקום השלישי בדירוג מד-הכושר העולמי, די צמוד לארוניאן במקום השני; כמו כן, הוא משיג הישג סמלי בכך שהוא הופך לשחקן השביעי בהיסטוריה החוצה את סף ה-2800 (קרואנה בעצם כבר עבר – פעמיים – את ה-2800 בדירוג ה"חי", אבל נפל מייד במשחקים הבאים; ה-1 באוגוסט יהיה הפעם הראשונה בה הוא חוצה את הסף הזה ברשימת דירוג רשמית).

עבור קרמניק, מצד שני, התוצאה היא כמובן אכזבה צורבת. כפי שציינתי כבר בפוסט הקודם, מדובר בהמשך לשנה לא מוצלחת, בה יש לו עד כה כבר שלוש הופעות בינוניות עד גרועות – בתחרות המועמדים, בנורבגיה, ועכשיו בדורטמונד. במצטבר מדובר ב-5 נצחונות, 8 הפסדים ו-17 תיקו – כלומר 13.5 נקודות מ-30 משחקים (45%), ומכיוון שמד-הכושר הממוצע של יריביו היה 2757, ה-TPR  השנתי שלו (כלומר, מד-הכושר שהיה נקבע לו רק לאור משחקיו השנה) הוא 2721 – כמד-כושר כולל, זה מספיק היום בערך למקום 30 בעולם. לשם השוואה, ה-TPR  השנתי של קרלסן עד כה הוא באיזור ה-2900, של קרואנה וקריאקין באיזור ה-2800.

כתוצאה מכך קרמניק יורד למקום העשירי בדירוג העולמי – המיקום הגרוע ביותר שלו מאז 1992. לכך יש גם השלכות מעשיות, בעיקר מבחינת האפשרות להשתתף בתחרויות מועמדים עתידיות; לשלוש תחרויות המועמדים האחרונות קרמניק העפיל בזכות מיקומו כאחד משניים-שלושה המדורגים הראשונים, ואם יישאר לאורך זמן מחוץ לצמרת הזו יוכל להגיע למועמדים רק דרך תחרויות גרנד פרי או גביע העולם (אלא אם ייבחר כווילד קארד).