אולימפידת השחמט - מאת אייל סגל

מאת: אייל סגל   עדכון אחרון: 18/11/2014 08:05   דירוג הצופים: טרם ניתן   דירוג הצופה שלך: טרם ניתן

סיקור אולימפיאדת השחמט 

מתוך הבלוג של אייל סגל בדה באזר: http://debuzzer.com/segal/28194   http://debuzzer.com/segal/28178

האולימפיאדה: סיבובים 3-1

אולימפיאדת השחמט היא אירוע בו משתתפים מאות רבות של שחקנים מקרוב למאתיים מדינות. הדבר יוצר כמובן קשיים לוגיסטיים, לצד קשיי התאקלמות הנגרמים באופן טבעי לאלה שאינם מכירים את נורבגיה, בין אם במישור התרבותי

או הכלכלי

שלא לדבר על תופעת שמש חצות המאפיינת את החוג הארקטי בקיץ, ועשוייה לגרום לדיסאוריינטציה משמעותית מבחינת הרגלי השינה.

מכל מקום, המשחקים החלו כסידרם ביום שבת. בסיבוב הראשון של האולימפיאדה משחקות הנבחרות המדורגות בחצי העליון נגד אלו המדורגות בחצי התחתון (1 נגד 87, 2 נגד 88 וכו'), כך שפערי הרמות גדולים מאוד. מבין 86 מפגשים כאלה, 85 הוכרעו לכיוון הצפוי, ובזה בו ניצחה הקבוצה מהחצי התחתון הדבר קרה כי הקבוצה החזקה יותר פשוט לא הופיעה. רובן הגדול של הנבחרות המדורגות בטופ 30-20, כולל ישראל (ששיחקה נגד קירגיזסטן, המדורגת מס' 95), ניצחו בהפרש המקסימלי 4:0.

סיבוב זה זימן איפוא משחקים רבים בהם היו הבדלי רמות גדולים מאוד בין השחקנים, מסוג שלא מרבים לראות בטורנירי round-robin – בדומה לסיבוב הראשון של גביע העולם. (אם כי שם שיטת השיבוץ שונה: מס' 1 נגד 128, 2 נגד 127 וכן הלאה עד 64 נגד 65 – כך שבלוחות הנמוכים יותר פערי הרמות בין השחקנים הולכים ומצטמצמים.) למשחקים כאלה, גם אם התוצאה שלהם לרוב ברורה מראש, יש לעתים ערך לימודי מבחינה זו שניתן לראות בהם כיצד השחקן החזק יותר מממש באופן "נקי" במיוחד תכנית משחק מסויימת בלא שיריבו מציב בפניו מכשולים ממשיים, ו/או מעניש את יריבו באופן יעיל על טעויות בסיסיות יחסית, כאלה שלא נראות לעתים קרובות במפגשים בין שחקנים מהרמות הגבוהות.

הנה דוגמה מהלוח הרביעי של המפגש בין גרמניה לעירק:

לוח ניתוח מספר 7982 : אל חטאב-ברמידזה

Al-Khattab Ghassan M. Ali Ajme - Baramidze David

מדובר בעמדה טיפוסית למדי מהפתיחה הספרדית – אלא שכאן ביצע הלבן טעות אסטרטגית בסיסית כששיחק 14.ג:ב4?. רצף המסעים א4 (לבן) – …ב4 (שחור) – ג:ב4 (לבן) מופיע בהרבה משחקים בפתיחה הספרדית, אבל אם היה הלבן מעוניין לשחק ג:ב4 היה צריך לעשות זאת מייד לאחר שהשחור שיחק 11…ב4, לפני שזה יביא את הצריח שלו ל-ב8. הסיבה לכך היא שאז השחור היה נאלץ להכות על ב4 בחזרה עם הרגלי ג' שלו, מה שהיה מקטין את הלחץ על הערוגה ד4, ומאפשר ללבן בסופו של דבר לבצע את פריצת הרגלי ד4 במרכז, שהיא ככלל חיונית למשחקו (גם אם היא מעוכבת לעתים בהסתעפויות בהן משוחק בשלב מוקדם המסע ד3).

בגלל העיכוב בהכאה על ב4, השחור היה יכול להכות בחזרה עם הצריח (14…צ:ב4) ולהותיר את הרגלי שלו על ג5 – כשביחד עם עמיתו ב-ה5 הרגלי הזה מונע מהלבן את הפריצה ד4 (שאין יותר רגלי ב-ג3 שיתמוך בה). מסעו הבא של הלבן – 15.ב3 – הרע עוד יותר את מצבו (או לפחות הדגיש את הבעייתיות שלו), בכך שחסם לגמרי את הרץ בהיר הערוגות על ג2. רץ זה הוא לעתים קרובות כלי מפתח של הלבן בפתיחה הספרדית, בשל פעילותו על האלכסונים ב1-ח7 או א2-ז8 המאפשרת התקפה על עמדת המלך השחור; אבל כאן הוא חסום על-ידי שרשרת הרגלים שלו, כך שהוא הופך בעצמו ללא הרבה יותר מרגלי גדול.

אין כמעט צורך לנתח הסתעפויות ספציפיות כדי להבין את מהלך המשחק מכאן ואילך. השחור "פשוט" ניצל את העובדה שללבן אין שום תכנית משחק אקטיבית ממשית (תימרון הפרש ל-ב6 הוא חסר משמעות) כדי לסיים את פיתוח כליו או לשפר את עמדתם, ופרץ בעצמו במרכז עם 21…ד5 כדי לפתוח את העמדה ברגע הנוח לו. בעקבות זאת הביא את הפרש למשלט המרכזי החזק ב-ד4 (אותו העניק לו הלבן במסע ה-14), ולאחר שהלבן החליף את הפרש הזה במסע ה-26 ניצל את פתיחת הקוים כדי להביא במהירות את שני צריחיו להתקפה באגף המלך, בעוד מרבית כלי הלבן (הפרש, הרץ והצריח על א1) תקועים באופן מסורבל באגף המלכה.

הלחץ המשולב של זוג הצריחים השחור ביחד עם הרץ החזק ב-ב7, המלכה, והרגלי ח' על עמדת המלך הלבן הכריע באופן כמעט מיידי (בגלל שכלי הלבן ממוקמים באופן כה גרוע, לא היה אפילו צורך שהרץ השני, הניצב על ו8, ישתתף בהתקפה). הלבן נכנע לאחר 31…צ-ח6, כיוון שאין לו כל דרך טובה להתגונן בפני איום המט על ח1.

**********

גם בסיבוב השני זכו רוב הנבחרות הפיבוריטיות, אבל בהשוואה לסיבוב הראשון פערי הרמות היו קטנים יותר, כך שחלק מהנצחונות כבר היו די קשים או דחוקים. הונגריה, למשל, ניצחה את ונצואלה בהפרש מינימלי 2.5:1.5, כשעל הלוח הרביעי פולגר מנצחת במשחק דרמטי והפכפך שיכלה להפסיד בו אם יריבה היה מוצא מסע מדוייק ברגע קריטי: 

לוח ניתוח מספר 7983 : ורגאס-פולגאר

Guerrero Vargas Andres - Polgar Judit

במשחק חריף מאוד, אופייני להסתעפות ניידורף בסיציליאנית, השחקנים הצריחו לצדדים מנוגדים (מה שמקל עליהם להתקיף כל אחד את מלכו של השני), ובמסע ה-19 הלבן הקריב פרש תמורת מספר רגלים. רגע קריטי הגיע לאחר 27.ח3:

הלבן תוקף לכאורה את הצריח השחור על ז4 – אבל למעשה ח:ז4 ייענה ב-…ח:ז4+, המאיים בשח ותוך כדי כך זוכה בחזרה בצריח הלבן הלבן על ו3. לפי המחשב, המסע הטוב ביותר עבור השחור היה כאן 27…ד6! המחזק את עמדתו ובפרט מונע את המסע ד6 מהלבן – דבר חשוב, כפי שנראה מייד.

במקום זאת, פולגר שיחקה 27…צ(ח)-ז8?! – מסע המפתה את הלבן להכות את הצריח על ז4, כיוון שכעת התשובה …ח:ז4 אינה באה תוך התראת שח ולכן מאפשרת לצריח הלבן על ו3 לברוח. עם זאת, פולגר האמינה שפתיחת הטור ח' עדיין צריכה להביא לניצחון אחרי 28.ח:ז4 ח:ז4 29.צ-ג3 (או 29.צ-ה3 – כדי לחסום את אלכסון הרץ על ג5 וכך לאפשר למלך הלבן לסגת ל-ז1 – 29…צ-ח8+ 30.מ-ז1 פ-ו3+! ובעקבותיו 31…מה:ו4) 29…צ-ח8+ 30.ר-ח2 צ:ח2+! 31.מ:ח2 פ-ו3++ (שח כפול) 32.מ-ח1 מה-ח2 ומט.

אלא שפולגר לא לקחה בחשבון את מסע הביניים 28.ד6! התוקף את המלכה השחורה ותוך כדי כך פותח את האלכסון הארוך ח1-א8 מול המלך השחור. כעת, 28…מה:ד6 ייענה ב-29.ח:ז4 ח:ז4 30.מה-ה4+ והשחור חייב לשחק 30…מה-ג6 (מסע עם המלך יאפשר מט על ב7; 30…פ-ג6 יאפשר את הכאת המלכה השחורה על-ידי הרץ הלבן ב-ו4) ולאפשר חילוף מלכות, שיותיר אותו ללא התקפה רצינית על המלך הלבן ובגירעון טיב ללא תמורה מספיקה.

במקום זאת, פולגר שיחקה 28…מה-ג6 כדי לשמר את ההתקפה. הלבן היכה את הצריח השחור, וכעת לאחר 29.ח:ז4 ח:ז4 30.צ-ג3 צ-ח8+ 31. ר-ח2 מה:ד6 32.מה-ה4+השחור לא היה חייב לאפשר חילופי מלכות כמו בהסתעפות הקודמת, אלא חסם את התראת השח על-ידי 32…פ-ג6:

הדבר ניתן לביצוע כיוון שכעת הרץ הלבן על ח2 מרותק בעצמו (לאורך הטור ח') ואינו יכול להכות את המלכה השחורה. זוהי העמדה אליה שאפה פולגר – השחור מאיים במט על ח2, והניסיון הטבעי להתגונן מפני האיום הזה על-ידי 33.ז3 איפשר את התחבולה המכריעה היפה 33…צ:ח2+! (שוב מוטיב  הקרבת הצריח) 34.מ:ח2 מה-ד2+ והלבן נכנע, כיוון שבמסע הבא שח של המלכה השחורה על ח6 יוביל למט על ח3.

אלא שבתחבולה של פולגר היה חור משמעותי – בעמדת הדיאגרמה היתה ללבן דרך לזכות במשחק באמצעות המסע האנטי-אינטואיטיבי 33.צ-ח3!! המקריב את הצריח כדי לחסום את הטור ח', החיוני להתקפת השחור. כעת 33…ז:ח3 יאפשר לרץ הלבן להכות את המלכה השחורה, כיוון שאינו מרותק יותר, בעוד ש-33…צ:ח3 34.ז:ח3 יותיר את השחור בגירעון טיב (כזכור, הלבן הקריב פרש והשחור מצידו הקריב צריח) ללא כל תמורה.

בוידאו למטה ניתן לראות ראיון עם פולגר לאחר המשחק – הדיון במשחק מתחיל בסביבות 4:50, ובסביבות 12:50 מסתבר לה שיכלה להפסיד במסע 33.

כמו כן, היו כבר בסיבוב זה כמה הפתעות, כשהבולטת ביותר היא התיקו שנורבגיה ב' (באופן מסורתי המדינה המארחת יכולה לשתף יותר מקבוצה אחת) השיגה נגד אוקראינה, אחת הפיבוריטיות העיקריות. אוקראינה ניצחה בלוח הרביעי, אבל המשחקים על לוחות 2 ו-3 הסתיימו בתיקו ועל הלוח הראשון איוונצ'וק הפסיד לשחקן עם מד-כושר 2500 – כלומר, נמוך משלו בכ-250 נקודות – בשם פרודה אורקדל (ולא, הוא לא דמות משר הטבעות אלא אלוף נורבגיה הנוכחי).

כדאי, אגב, לציין כי כל עוד מדובר רק במעידה זמנית תוצאות תיקו בסיבובים המוקדמים הן לא בהכרח אסון לנבחרת חזקה – בגלל אופי השיטה השוויצרית, הן עשויות לגרום לכך שבסיבובים מתקדמים יותר אותה נבחרת תקבל יריבות קלות יותר (כלומר, כאלה שהשיגו פחות נקודות) יחסית למתחרות הישירות שלה כך שתוכל לרוץ קדימה בסיבובים האלה ולהצטרף לצמרת מחדש. כך אכן קרה לאוקראינה, ששובצה בשני הסיבובים הבאים מול נבחרות אותן לא התקשתה לנצח (הפיליפינים ובנגלדש).

ישראל ניצחה בסיבוב זה, עדיין בקלות יחסית, את טג'יקיסטן (המדורגת מס' 67) 3.5-0.5; מרשים במיוחד היה נצחונו של גלפנד על הלוח הראשון מול פארוק אמונאטוב, שחקן חזק יחסית (רב-אמן בעל מד-כושר הקרוב ל-2600):

לוח ניתוח מספר 7984 : גלפנד-אמונאטוב

Gelfand Boris - Amonatov Farrukh

המשחק התנהל בהסתעפות חריפה של ההגנה ההודית של המלך (פתיחה שאמונאטוב מרבה לשחק נגד 1.ד4, כך שלא היה קשה לחזות אותה), ולאחר המסע 12…ח5 הגיע לעמדה הבאה:

עד לא מזמן היה מקובל להמשיך כאן 13.ז5; אבל בשנה שעברה, במשחק קסימדז'אנוב-טופאלוב באחד מטורנירי הגרנד פרי, השחקן האוזבקי הציג את החידוש 13.פ-ו5 – הלבן מקריב כלי תמורת לחץ חזק על עמדת השחור, הן על הרגלי ד' והן על עמדת המלך, בנוסף לרגלי אותו הוא מקבל תמורתו מייד (בעקבות 13…ז:ו5 14.ז:ו5). טופלוב הצליח להתמודד יפה למדי עם ההפתעה הלא נעימה הזו, והמשיך לאחר לכידת הכלי 14…ד5 (כנראה המסע הטוב ביותר, כדי להשיג משחק אקטיבי); המסעים הבאים היו 15.ג:ד5 ג:ד5 16.ה5 ר:ו5 (מחזיר את הכלי) 17.ה:ו6 מה:ו6 18.פ:ד5 מה:ב2 19.פ-ה7+ צ:ה7 20.מה-ד8+, ובנקודה זו שני השחקנים החלו לא לדייק (המשחק הסתיים בתיקו).

ניתוח לאחר המשחק הראה שהמסע 20…ר-ו8! (במקום 20…מ-ח7? כפי ששיחק טופאלוב) מעניק שוויון לשחור – כשהנקודה היא שאחרי 21.צ-ז1+, השחור ממשיך 21…ר-ז4! במקום המסע ה"ברור" 21…ר-ז6 (שאחריו 22.ר-ג4!, עם האיום הקטלני 23.צ:ז6+, זוכה עבור הלבן); את ההסתעפות המלאה ניתן לראות בלוח החי.

ייתכן שאמונאטוב סמך על הניתוח הנ"ל כשנכנס להסתעפות הזו, אבל אם כך הדבר הרי שהיתה כאן מידה לא קטנה של נאיביות מצידו, כיוון שלא סביר כי שחקן כה מנוסה ויסודי כגלפנד ייכנס לסוג כזה של הסתעפות – בלבן, ובמשחק שברור כי הוא משחק בו על ניצחון – בלא שהכין משהו מראש. ואכן, ההכנה הביתית של גלפנד התגלתה כאשר סטה במסע ה-16 ממסעיו של קסימדז'אנוב ושיחק 16.צ-ז1!

אינני מתיימר לקבוע אם המסע הזה זוכה באופן כפוי, אבל אין ספק שהוא מאוד לא נעים עבור השחור. כנראה שאמונאטוב לא דייק כבר במסעו הבא, כששיחק 16…מ-ח8; מסע זה, המסיט את המלך מהטור שניצב בו הצריח הלבן, נועד למנוע רעיונות התקפיים המבוססים על ר-ח6 (תוך ניצול ריתוק הרץ השחור על ז7); אלא שהסתבר כי לגלפנד היה רעיון אפילו ישיר יותר, כשהיכה מייד את הרץ השחור – 17.צ:ז7!. באופן זמני הלבן נותר בגירעון צריח שלם, אבל לאחר 17…מ:ז7 18.מה-ז1+ מ-ח8 20.ר-ז5 הלחץ המשולב לאורך הטור ד' ועל הפרש השחור ב-ו6 אילץ את השחור להחזיר את החומר – תחילה כלי ואחר-כך טיב – כך שבמסע ה-25 גלפנד נותר ביתרון שני רגלים. מספר מסעים לאחר מכן אמונאטוב נכנע, בעמדה בה בנוסף לגירעון שני הרגלים מלכו חשוף להתקפה מכריעה (לאחר 30.מה-ד2, הלבן מאיים 31.מה-ח6+).

**********

הסיבוב השלישי כבר זימן כמה מפגשי צמרת של ממש: ארמניה-צרפת, הונגריה-סין, ארה"ב-הולנד וגרמניה-אנגליה. צרפת ניצחה את ארמניה בזכות ניצחון של פרסינה (בשחור) על מובססיאן בלוח השלישי, כשבלוח הראשון ושייה לגראב מצליח להשיג תיקו נגד ארוניאן במשחק דרמטי. הצרפתי הקריב כלי שלא היה נראה כי יש לו תמורה מספיקה עבורו, אבל בנקודה מסויימת ארוניאן כנראה התחכם יותר מדי כשבמקום לשמור על הכלי (באמצעות 22.צ-ו3) החזיר אותו, כדי לפשט לכדי סיום שחשב כי הוא זכוי – אלא שהסתבר כי סיום זה ניתן להגנה על-ידי השחור.

בנבחרת ארה"ב שיחק בסיבוב זה לראשונה נקמורה, שהגעתו לטרומסה התעכבה בשל החמצת קונקשן בטיסה. עוד לפני כן, הקיטורים שלו בטוויטר ובפייסבוק על התלאות שהיה צריך לעבור בדרך לאולימפיאדה משכו תשומת-לב לא מעטה – והיה מי שציין שניתן לראות בהם מימד אירוני בהתחשב בכך שסיסמת הספונסר של נקמורה היא שהמוצר שלו "נותן לך כנפיים":

מכל מקום, נראה שנקמורה עוד היה עייף מהטיסות, כיוון שהסתפק (בלבן) בתיקו קצר מאוד נגד גירי בלוח הראשון, מה שהקל על הולנד לנצח במפגש הקבוצתי 2.5-1.5. גם המפגש בין הונגריה לסין היה צמוד, והוכרע לבסוף על-ידי טעות איומה של זולטן אלמסי בלוח השלישי, כנגד יו יאנגיי:

המשחק הגיע לסיום מלכות שנראה שווה לחלוטין, במיוחד לאחר המסע ז5 של הלבן, החותר לחילוף רגלים (דבר המקטין את האפשרויות של כל צד). מסעו האחרון של השחור היה 80…מה-ג5+, וכאן ביצע אלמסי טעות קריטית כששיחק 81.מ-ה2?? (במקום להזיז את המלך לערוגה על הטורים ז' או ו'). הדבר איפשר ליו לכפות חילופי מלכות באמצעות 81…מה-ה5+! ומעבר לסיום רגלים זכוי; אחד הדברים אותם צריך תמיד לקחת בחשבון בסיומים הוא מה יקרה בעקבות פישוט העמדה לסיום רגלים בעקבות חילופי כלים.

לאחר 82.מה-ה3 מה:ה3+ 83.מ:ה3 ו5! סיום הרגלים זכוי עבור השחור, למרות השוויון החומרי (שני רגלים לכל צד) – הסיבה לכך היא ששני הרגלים הלבנים צמודים זה לזה, ולכן המלך השחור יכול להתגונן מפני התקדמותם, בעוד שהרגלים השחורים רחוקים זה מזה, ולכן המלך הלבן אינו יכול לטפל בשניהם. אלמסי נכנע אחרי שני מסעים נוספים.

ישראל, מצידה, ניצחה באופן חלק למדי את בלארוס (המדורגת מס' 27), למרות ההפרש המינימלי 2.5-1.5. סמירין (בשחור) השיג תיקו קל בלוח השלישי, רודשטיין ניצח בלוח השני, וגלפנד ופסטני, בלוחות הנותרים, ניווטו את המשחקים שלהם לתיקו כשראו שלרודשטיין יתרון מכריע, למרות שהיה נראה שלשניהם יתרון קל ובנסיבות אחרות היו מן הסתם ממשיכים לשחק.

**********

על הסיבוב הרביעי אני מקווה לכתוב בפוסט הבא, אבל מכל מקום בעקבותיו נותרו רק שלוש נבחרות עם מאזן מושלם של 8 נקודות, כשאחריהן לא פחות מארבע עשרה נבחרות עם 7 נקודות. מפגשי הצמרת של הסיבוב החמישי הם (בסוגריים מספר הנקודות של כל קבוצה; הנבחרת הרשומה ראשונה משחקת בלבן בלוח הראשון): אזרבייג'ן (8) – סרביה (8); רוסיה (7) – בולגריה (8) [קרמניק - טופאלוב על הלוח הראשון]; ארמניה (6) – נורבגיה (7)[ארוניאן-קרלסן על הלוח הראשון]; סין (7) – הולנד (7); אוקראינה (7) – אוזבקיסטן (7); ישראל (7) – קובה (7) [קובה היא נבחרת חזקה מאוד – דומינגז על הלוח הראשון פחות או יותר ברמתו של גלפנד, ושחקני ה-2600+ שלהם על לוחות 4-2 פחות או יותר ברמתם של השחקנים המקבילים מישראל]; קזחסטן (7) – טורקיה (7); גאורגיה (7) – בלגיה (7); וייטנאם (7) – אנגליה (7).

האולימפיאדה: סיכום

הזוכות

במדליית הזהב זכתה סין, שעבורה זהו זהב ראשון ומדליה שנייה (ב-2006 זכתה בכסף)  – באחת ההופעות האולימפיות המרשימות ביותר של נבחרת מאז שהסתיים עידן השליטה הסובייטית הטוטאלית. היא סיימה עם 19 נקודות קבוצתיות מתוך 22 אפשריות: כמו הנבחרות שזכו בשלוש האולימפיאדות הקודמות, שהתקיימו בפורמט הנוכחי, אבל בפער של שתי נקודות שלמות מהבאות אחריה, דבר שלא קרה עדיין בפורמט הזה. 

הנבחרת הסינית היתה ללא ספק היציבה ביותר, והיא היחידה באולימפיאדה (כולה, לא רק בתחרות ה"פתוחה") שלא הפסידה אף דו-קרב: המאזן הקבוצתי הכולל שלה הוא שמונה נצחונות ושלושה תיקו. מכיוון שהיתה בצמרת באופן עקבי לאורך מרבית התחרות, ההגרלה שלה גם היתה רחוקה מלהיות קלה – אם מודדים את הקושי על פי הדירוג הסופי של הנבחרות מולן התמודדה, הרי שהיתה הקשה ביותר. היא שיחקה מול ארבע נבחרות שסיימו בטופ-10 (הונגריה, רוסיה, אזרבייג'ן, אוקראינה), עוד ארבע מהטופ-16 (הולנד, סרביה, צרפת, פולין), ורק שלוש שניתן לקרוא להן "קלות" יחסית (גווטמאלה, אלבניה ומצרים – ומביניהן מצרים סיימה עם 15 נקודות).

[אפשר לקבל רושם טוב לגבי דרגת הקושי היחסית של הגרלת כל נבחרת מבחינה זו אם מסתכלים בעמודה TB4 בטבלה הסופית – זהו שובר-השוויון השלישי (המופעל רק במקרה ששני הקודמים אינם מכריעים, כך שברמה המעשית אין לו שום משמעות), שהוא סך התוצאות הסופיות של היריבות להוציא את זו הנמוכה ביותר. כלומר, ככל שהיריבות היו חזקות יותר וצברו יותר נקודות בתחרות כך הוא גבוה יותר; ולסין ערך TB4 הגבוה ביותר.]

שחקן הלוח הראשון של סין, וואנג יואה, לא הבריק במיוחד לאורך האולימפיאדה, אבל סיפק סולידיות – הוא הפסיד רק משחק אחד, שהיה היחיד שהסינים הפסידו במהלך האולימפיאדה (לפיטר לקו, בסיבוב השלישי נגד הונגריה, מפגש שהסתיים בכל זאת בניצחון סיני), וסיים את כל שאר משחקיו בתיקו. שני השחקנים הקטלניים באמת היו דינג לירן בלוח השני ויו יאנגיי בלוח השלישי. את יו יאנגיי אפשר להכתיר כ-MVP של האולימפיאדה – מאזנו הכולל היה 9.5 נקודות מ-11 משחקים (כלומר, הוא לא נח אף סיבוב) עם TPR של 2912 (במלים אחרות, זה מד-הכושר שהיה נקבע לו רק על סמך התחרות הזו). הוא היה ה"ברומטר" של סין במובן הליטרלי ביותר – מאזנו מבחינת תוצאות, שמונה נצחונות ושלושה תיקו, היה זהה לזה הקבוצתי וגם התאים לו בדיוק מבחינת העיתוי: בכל פעם שניצח גם הקבוצה ניצחה.

הניצחון הבודד החשוב ביותר מבין אלה היה אולי זה על לורן פרסינה בסיבוב הלפני אחרון, שהכריע את המפגש עם צרפת לטובת סין (המשחקים על שלושת הלוחות האחרים הסתיימו בתיקו); למפגש זה היתה חשיבות קריטית, כיוון ששתי הנבחרות נכנסו לסיבוב כשהן מובילות במשותף עם 15 נקודות. המשחק מדגים היטב את היכולת שגילה יו לאורך התחרות להוציא נקודות גם מעמדות שנראו שקולות למדי:

לוח ניתוח מספר 8004 : פרסינה-יו

Fressinet Laurent - Yu Yangyi

פרסינה, בלבן, לא שיחק את הפתיחה באופן שאפתני במיוחד והדברים התנהלו באופן שקט למדי – רוב הכלים הוחלפו עד המסע ה-20, בעקבותיו הופיעה על הלוח העמדה הבאה:

המשך כמו 21.צ-ג5 צ-ב8 22.ב5 נראה כאן ככזה הצריך להוביל לתיקו נוח יחסית; במקום זאת, פרסינה ביצע שגיאה משמעותית ראשונה כששיחק 21.צ-ד6. הדבר הוביל לפישוט נוסף של העמדה בעקבות חילופים, אבל תוך כדי כך גם איפשר לצריחים השחורים לחדור באופן אקטיבי לעמדת הלבן בעקבות 21…צ-ב8 22.ר:ד5 ר:ד5 23.צ:ד5 צ:ב4, ולהתבסס לאורך השורה השנייה (שני צריחים על השורה השנייה/שביעית ידועים ככוח התקפי מסוכן מאוד, כפי שהמשך המשחק מדגים היטב). מכאן ואילך עמדת הלבן החלה להידרדר; פרסינה החמיץ כמה הזדמנויות למנוע זאת – למשל באמצעות ויתור על רגלי על-ידי 28.ד7 צ-ב7 29.צ-א1!, ולאחר חילוף זוג צריחים אחד ביסוס הצריח הזה ב-א6 בעמדה אקטיבית המקשה על הפעלת המלך השחור.

בסופו של דבר הצריח הלבן התייצב על א1 במסע ה-30, אבל הדבר התרחש בעיתוי הרבה פחות מוצלח, כשהוא מאפשר לשחור ללכוד את הרגלי ו2 תוך התראת שח. לאחר 30…צ:ו2+ 31.מ-ז1 צ-ז2+הגיע הרגע האחרון בו הלבן עוד היה יכול, כנראה, להציל את המשחק:

פרסינה המשיך 32.מ-ח1? ונקלע לעמדה אבודה בעקבות 32…צ-ח2+ 33.מ-ז1 צ(ב)-ז2+ 34.מ-ו1 צ-ד2!. מסעו האחרון של השחור מאיים לתת מט על-ידי צ-ח1, ואם ינסה הלבן למנוע זאת עם 35.מ-ה1, התוקף את הצריח השחור על ד2, יזכה השחור באמצעות 35…צ:ד7! 36.צ:ד7 צ-ח1+ והצריח על א1 נופל. לפיכך, פרסינה הזיז את מלכו לכיוון ההפוך כדי למנוע את המט – 35.מ-ז1 – אבל בכך איפשר לשחור לזכות ברגלי שני באמצעות 35…צ(ח)-ז2+ ו-36…צ:ז3.

במקום 32.מ-ח1, המסע 32.מ-ו1(!) היה מונע מהשחור את התימרון הזה, כיוון שאינו מאפשר לו לבסס את אחד הצריחים ב-ח2 תוך רווח זמן (בשל התראת השח). על 32…צ-ח2 (עם איום המט ב-ח1) יש ללבן במקרה זה את המהלומה הנגדית 33.צ-ז8+! הכופה תיקו – אם המלך השחור מכה את הצריח, הלבן מכתיר מלכה על ד8 תוך התראת שח לפני שהשחור יספיק להנחית את המט (הבדל מכריע ביחס למשחק עצמו הוא שלשחור אין צריח הניצב על ד2 כדי למנוע זאת), ואם המלך אינו מכה את הצריח הוא נלכד בשח נצחי.

במשחק עצמו, מכל מקום, פרסינה התמוטט מייד לאחר 36…צ:ז3 כשאיפשר ליריבו את אותה תחבולה שתוארה קודם לכן בעקבות 37.מ-ה1(?) צ:ד7!; אבל גם המסע הטוב יותר 37.צ:א7 היה צריך להוביל בסופו של דבר להפסד, כפי שממחישה ההסתעפות המופיעה בלוח החי, בה הלבן נותר בגירעון שני רגלים.

גם שחקני הלוחות הנמוכים – ני הואה עם 6.5/9 ו-Wei Yi בן ה-15 (שהיה שחקן המילואים) עם 4/5 – עשו את שלהם. לא פחות משלושה שחקנים סינים זכו במדליות אישיות, המוענקות לשחקנים עם המאזנים הטובים ביותר על כל לוח: יו יאנגיי במדליית זהב, כמובן, בלוח השלישי; דינג לירן (לוח שני) וני הואה (לוח רביעי) בארד.

הנבחרת הסינית היתה בעלת ממוצע הגיל הצעיר ביותר מבין נבחרות הצמרת – 23 (מלבד Wei Yi, יו יאנגיי ודינג לירן הם בתחילת שנות ה-20 שלהם), והאולימפיאדה הזו המחישה היטב את עומק הכישרון שם – יש לזכור ששלושה מחמשת השחקנים הסינים הבכירים על פי מד-כושר (וואנג האו, לי צ'או ובו שאנגז'י) כלל לא שיחקו. בראיון שנערך עם חברי הנבחרת בסיום האולימפיאדה, ני הואה אמר שלפני כמה עשורים הותוותה על-ידי ראש התאחדות השחמט הסינית תכנית בת ארבעה שלבים – זכייה באולימפיאדת הנשים, בתואר אליפות העולם לנשים (שני אלה הושגו כבר בשנות ה-90), באולימפיאדה הפתוחה (מה שהושג עכשיו) ובתואר אליפות העולם ה"אבסולוטי"; להשגת השלב האחרון, ציין, הם תולים עכשיו את תקוותם ב – Wei Yi.

אחרי סין סיימו ארבע נבחרות עם 17 נקודות – הונגריה, הודו, רוסיה ואזרבייג'ן, כך שמדליות הכסף והארד הוכרעו בשובר שוויון. בכסף זכתה הונגריה, שגם אצלה היה שילוב בין סולידיות על הלוח הראשון, בו שיחק לקו (עם מאזן 50%), וביצועים טובים מאוד בלוחות הנמוכים יותר, אם כי בקנה מידה פחות ספקטקולרי מאשר אצל הסינים.

X-פקטור משמעותי היה הופעתו המצויינת של צ'אבה באלוג בלוח השני. באלוג היה השחקן בעל מד-הכושר הנמוך ביותר מבין חברי הנבחרת ההונגרית (בסביבות 2640) – הוא ידוע כשחקן סולידי (ותיאורטיקן מצויין), וכנראה הוצב על הלוח השני מתוך תקווה ש"יחזיק" אותו בעיקר עם תוצאות תיקו ויאפשר לשחקנים החזקים יותר להשיג נצחונות רבים בלוחות הנמוכים. אבל בסופו של דבר הוא עצמו היה השחקן שהשיג את מספר הנצחונות הרב ביותר מבין חברי הנבחרת, וסיים עם מאזן של 7/9 ו-TPR 2839 (שהקנה לו מדליית כסף אישית). בין הנצחונות, בלטו זה על סרגיסיאן בסיבוב השמיני, שאיזן הפסד של לקו לארוניאן בלוח הראשון ואיפשר להונגריה להוציא תיקו נגד ארמניה, וכן אלה על רודשטיין ופרליגראס בשני הסיבובים הבאים, שתרמו לנצחונות החשובים על ישראל ורומניה.

השחקן שהיה "אמור" לשחק בלוח השני של הונגריה, ריצ'ארד ראפורט, הוצב בלוח הרביעי. ראפורט בן ה-18, שמד-הכושר שלו חצה לפני מספר חודשים את ה-2700, החל את האולימפיאדה באופן גרוע מאוד עם שני הפסדים בסיבובים המוקדמים (למזלו, תוצאות שאר חברי הקבוצה באותם סיבובים חיפו על כך), אבל התאושש לקראת הסוף וסיים עם מאזן של 3.5/4 בסיבובים המכריעים האחרונים, כשניצחון שלו על אונישצ'וק בסיבוב השמיני מאזן הפסד של פולגר ומאפשר להונגריה לחלץ תיקו חשוב מול ארה"ב.

ראפורט מתבלט בבחירת פתיחות מאוד לא-שגרתית וכן בסגנון משחק טקטי מאוד. את היכולת הטקטית שלו חווה על בשרו אמיל סוטובסקי, בהפסד של ישראל להונגריה בסיבוב התשיעי (3-1, כשגם באלוג, כאמור, גובר על רודשטיין):

לוח ניתוח מספר 8005 : רפורט-סוטובסקי

Rapport Richard - Sutovsky Emil

בנקודה זו, אם סוטובסקי רצה להגן על הפרש היה עליו להחזיר אותו ל-ו6, אלא שמבחינה פסיכולוגית קצת קשה לעשות זאת לאחר שהכלי כבר הוצב בעמדה קדמית כמו ה4; אפשרות אחרת המומלצת על-ידי המחשב היא להקריב רגלי על ה4 תוך המשך היוזמה באגף המלכה (17…א5 ולאחר החילופים על ה4, …א4). במקום זאת, סוטובסקי שיחק את המסע הטבעי יותר 17…ו5? כדי לתמוך בפרש, דבר שהוביל אותו הישר אל המלכודת שנטמנה על-ידי ראפורט –18.ז:ו5 ה:ו5 (כעת הטור ז' נפתח מול המלך השחור וכבר ברור למדי מה הצריח הלבן עושה על ז1) 19.ר-ח6 (תוקף את ז7) 19…צ-ו7 (הדרך היחידה האחרת להגן על ז7 היא באמצעות 19…ז6, מה שיוביל מייד לאובדן טיב על ו8), וכעת מגיעה ההברקה האמיתית – 20.ר:ז7! צ:ז7 21.מה:ו5:

כרגע לשחור כלי תמורת שני רגלים, אבל האופן בו החליש את עמדתו (במיוחד בערוגות הבהירות) על-ידי המסע 16…ו5 מתנקם בו והוא אינו יכול לשמור על הכלי העודף זמן רב – הלבן מאיים להמשיך מה:ד5+ ולזכות בפרש על ה4, ואין דרך טובה להתגונן מפני האיום הזה. סוטובסקי חשב בנקודה זו 26 דקות על מסעו הבא, וכנראה שהבין במהלך פרק זמן זה שעמדתו אבודה.

ההסתעפות היפה ביותר לא הופיעה, למעשה, במשחק עצמו: אם השחור ינסה להתגונן על-ידי 21…מה-ו7 יבוא 22.ר:ה4 ד:ה4 23.מה:ה4 וכעת הפרש השחור על ג6 מותקף, והוא אינו יכול לסגת כיוון שאז יפול הצריח על א8. ניסיון להגן על הפרש על-ידי 23…צ-ג8 יפסיד ל-24.צ:ז7+, וכל לכידה של הצריח הלבן תביא לנפילת הצריח על ג8 משח אחר של המלכה הלבנה (על ה6 במקרה של 24…מה:ז7, ועל ז4 במקרה של 24…מ:ז7). ניסיון אחר להגן על הפרש, באמצעות 23…מה-ד7, יפסיד ל-24.מה-ד5+מ-ח8 25.צ:ז7 מ:ז7 26.פ-ג5! – הפרש הלבן תוקף את והמלכה השחורה וזו אינה יכולה להמשיך להגן גם על הרץ ב-ד6 וגם על הפרש ב-ג6; אם תיסוג ל-ג7, הערוגה היחידה ממנה היא יכולה להמשיך לתמוך בו-זמנית בשני הכלים, הלבן יזכה בה באמצעות מזלג פרש על ה6.

המשחק עצמו נמשך 21…מ-ח8 (כך שלכידת הרגלי על ד5 לא תלווה בהתראת שח) 22.צ:ז7 מה:ז7 23.מה:ד5, וכעת שני הפרשים השחורים (על ג6 ו-ה4) נתונים תחת איום והלבן מחזיר לעצמו את הכלי; פרט נוסף אותו היה צריך ראפורט לחשב מראש הוא שלאחר 23…פ:ו2, התוקף את הצריח הלבן על ח1, 24.מה:ג6 תוקף בתורו את הצריח השחור על א8.

בסיומו של כל הרצף הטקטי הזה הלבן נותר, איפוא, ביתרון שני רגלים, אבל חשוב מכך – עם רגלי חופשי חזק ביותר במרכז הלוח ועמדה מוחלשת מאוד של המלך השחור (בעקבות העלמות הרגלים ו' ו-ז' באגף המלך), כך שלמרות שסוטובסקי הצליח לזכות בחזרה ברגלי אחד תוך מספר מסעים, עמדתו נותרה אבודה מבחינה אסטרטגית. הוא נכנע במסע ה-44, בעמדה בה אינו יכול למנוע את הכתרת הרגלי החופשי הלבן על ד8.

בלוח המילואים של הונגריה שיחקה ג'ודית פולגר, שתרמה גם היא את חלקה עם מאזן של 4.5/6 ו-TPR 2636 (בפוסט הקודם ניתחתי את אחד הנצחונות שלה, מהסיבוב השני נגד ונצואלה). מדליית הכסף הקבוצתית – השנייה לה שותפה פולגר בתחרות הפתוחה עם הונגריה, שסיימה במקום שני גם ב-2002 – היא דרך יפה לסיום הקריירה עבור השחקנית הגדולה בהיסטוריה, שהודיעה על פרישה משחמט תחרותי בגיל 38, אולי על סף הדחה מעמדת המדורגת מס' 1 על-ידי הו ייפאן. (בזמן הקרוב יופיעו מן הסתם הרבה כתבות דיוקן עליה באתרי השחמט השונים; אפשר כבר למצוא שתיים כאלה ב-chessbase, כאן וכאן.)

האחרונה בין המדליסטיות היא הודו, וכאן מדובר בסנסציה – היא היתה מדורגת רק במקום ה-19 בין הנבחרות לפי מד-הכושר הממוצע של שחקניה. אם היתה מופיעה בהרכב החזק ביותר שלה, הודו היתה מלכתחילה מועמדת רצינית מאוד למדליה, אלא שחסרה הן את אנאנד (שהפעם האחרונה בה שיחק באולימפיאדה היתה ב-2006) והן את הריקרישנה – כך שלא היה בהרכב שלה אף שחקן ממועדון ה-2700, ודווקא עם הרכב זה זכתה במדליה אולימפית ראשונה בתולדותיה.

לאור ההישג הזה, יש מן הסתם כאלה שיחשבו כי ביחד עם אנאנד והריקרישנה הודו היתה בוודאי זוכה בזהב – זה כמובן ייתכן, אבל בשיטה השוויצרית הדברים לא בהכרח עובדים כך. עם קבוצה חזקה יותר היו יכולות להיות להודו תוצאות טובות יותר בהתחלה ואז גם יריבות קשות יותר בשלבים מוקדמים, וכל הדינמיקה היתה שונה. כפי שהדברים התנהלו, הודו ניצלה באופן מושלם את מה שמכונה לפעמים "גמביט שוויצרי", והגיעה להישג שלה בזכות שילוב של הגרלה נוחה והתעלות בסיבובים האחרונים.

מבין הנבחרות שהגיעו לסיבוב האחרון עם 15 נקודות, הודו קיבלה את ההגרלה הנוחה ביותר – מול אוזבקיסטן, בעוד שצרפת וארה"ב היו צריכות להתמודד מול שתי פיבוריטיות אחרות – רוסיה ואזרבייג'ן, בהתאמה – והפסידו להן בהפרש מינימלי. לעומת זאת, הניצחון 3.5-0.5 על אוזבקיסטן שיפר באופן דרמטי את שובר השוויון של הודו (לפי כללי החישוב של הסונברן-ברגר האולימפי, הוא הקנה לה 3.5 * 15 [נקודות קבוצתיות של אוזבקיסטן] = 52.5 נקודות), כך שלא רק שחלפה על פני רוסיה ואזרבייג'ן אלא היתה רחוקה נקודת סונברן-ברגר אחת בלבד מלחלוף גם על פני הונגריה ולזכות בכסף. למרבה האירוניה, אנאנד ציין פעם בראיון (שהתקיים לפני האולימפיאדה הקודמת) את מימד השרירותיות של השיטה השוויצרית כאחד הדברים שגורמים לו לא לרצות לשחק באולימפיאדות.

[הזכרתי קודם את TB4 בטבלה הסופית כאינדיקטור טוב לקושי ההגרלה היחסי של כל נבחרת – זה של הודו נמוך בהרבה מאלה של סין והונגריה, והוא למעשה הנמוך ביותר מבין אלה של הנבחרות שסיימו בטופ-10.]

ועדיין, עם כל ההסתיגויות, מדובר בהישג מרשים מאוד שגם ממחיש את עומק הכישרון הצעיר בשחמט ההודי – להוציא שחקן אחד (ססיקיראן) בשנות ה-30, כל שאר שחקני הנבחרת ההודית הם בני 22-21.

**********

המא(ו)כזבות

הראשיות מבין אלה הן, מן הסתם, אותן שלוש מעצמות אקס-סובייטיות שכפי שציינתי בפוסט ה"לקראת", חילקו ביניהן עד לאולימפיאדה הנוכחית את כל מדליות הזהב (ושני שליש מסך כל המדליות) מאז התפרקות ברה"מ: רוסיה, ארמניה ואוקראינה. למעשה, זוהי האולימפיאדה הראשונה מאז 1950 בה אף נבחרת סובייטית או אקס-סובייטית אינה זוכה במדליה. בהקשר זה, גם לאזרבייג'ן – שהיתה כה קרובה למדליה ולא הצליחה לזכות בה – יש כמובן סיבה לאכזבה, אבל מבחינה היסטורית מקום חמישי הוא בכל זאת ההישג הטוב ביותר שלה עד כה באולימפיאדות.

לרוסיה, שעל הנייר היא תמיד המדורגת מס' 1, זו אולימפיאדה שישית ברציפות מאז 2002 (ומאז שקספרוב הוביל אותה בפעם האחרונה) ללא זהב; אי-הזכייה במדליה כלשהי רק הופכת את הכישלון לצורב במיוחד הפעם. מבחינת המאזן הכולל, היו שחקנים שנתנו הופעה טובה יותר והיו שנתנו הופעה טובה פחות (אף אחד לא ממש התעלה); אבל כשמסתכלים על הסיבובים הספציפיים, ניתן לראות שלמעשה כולם פישלו בתורם ברגעים מכריעים. הפסד של קריאקין מנע ניצחון נגד בולגריה (כשדווקא המפגש שמלכתחילה נחשב כמוקש הגדול ביותר בדו-קרב הזה, של קרמניק מול טופאלוב בלוח הראשון, הסתיים בניצחון מרשים של קרמניק); הפסדים של גרישצ'וק וסוידלר הובילו לתבוסה מול צ'כיה; והפסד של קרמניק מנע ניצחון נגד ספרד. נפומניצ'י, שחקן המילואים, לא הפסיד אמנם אף משחק – אבל בהתחשב ביתרון האיכות שהיה לו (לפחות על הנייר) על פני מרבית יריביו בלוח הרביעי, ניתן היה לצפות ממנו ליותר נצחונות.

ארמניה, שסיימה במקום השמיני עם 16 נקודות, הפסידה בשלב מוקדם (סיבוב שלישי) לצרפת, דבר שממנו עוד היתה יכולה להתאושש – אבל בהמשך הוסיפה ואיבדה יותר מדי נקודות בתוצאות תיקו מול נבחרות שאותן היתה "אמורה" לנצח, כמו ויטנאם, הודו וסרביה. אחת הבעיות העיקריות שלה היתה שהופיעה למעשה עם ארבעה שחקנים בלבד במקום חמישה, כיוון ששחקן המילואים שלה, טיגראן קוטנג'יאן (בעל מד-כושר 2500), שותף רק במשחק אחד (מתוך כלל ה-44 שהנבחרת משחקת) במהלך האולימפיאדה. באופן מסורתי, שחקן המילואים של הנבחרת הארמנית באולימפיאדה הוא זה שזוכה באליפות ארמניה המתקיימת באותה שנה – ולא תמיד זהו בדיוק השחקן החמישי בחוזקו שם, כפי שנראה גם הפעם, כך שכנראה לא ממש סומכים עליו. כשכל ארבעת השחקנים האחרים "חמים" ובכושר טוב הדבר איננו משנה הרבה, אבל הפעם – כשגם מובססיאן וגם סרגיסיאן לא היו במיטבם – נראה היה שהנבחרת הארמנית ממש משוועת לקצת ריענון בשורותיה, שלא הגיע. מבחינת הארמנים (זוכי שלוש מארבע האולימפיאדות הקודמות) זו תוצאה מאכזבת במיוחד כיוון שיש סיכוי טוב שכלל לא ישתתפו באולימפיאה הבאה, בגלל שתיערך באזרבייג'ן (באקו).

אוקראינה, שסיימה במקום השישי עם 16 נקודות, סבלה מהופעה גרועה מאוד של איבנצ'וק (4/9, TPR 2585). איבנצ'וק ידוע כשחקן קיצוני – בשתי הפעמים בהן אוקראינה זכתה בזהב (2004 ו-2010) הוא היה זה שהוביל אותה עם הופעות פנטסטיות בלוח הראשון, והפעם הוא היה זה שקבר אותה באותו לוח. זה החל בהפסד שלו בסיבוב השני שמנע ניצחון על נורבגיה ב' (אליו התייחסתי בפוסט הקודם), והמשיך בהתפרקות שהובילה להפסד קבוצתי לאוזבקיסטן בסיבוב הרביעי:

במסעו האחרון, השחור (קסימדז'נוב) זכה ברגלי על-ידי 33…פ:ה4. הלבן היה יכול כעת לזכות בטיב ולהשיג עמדה טובה באופן פשוט למדי: 34.צ-ג7+ מ-ה8 35.צ-ג8+ מ-ה7 (35…מ-ד7?? 36.צ[2]-ג7 מט; 35…צ-ד8 36.צ:ד8+ ו-37.פ-ג6+) 36.פ-ג6+, והשחור צריך לוותר על אחד משני הצריחים שלו – על א5 או ד6 – תמורת הפרש הלבן.

במקום זאת, איבנצ'וק שיחק 34.פ-ג6? מייד, ואחרי 34…צ-ג5 (שמגן על הצריח ב-א5 וגם תוקף את הפרש) נותר בגירעון רגלי. אבל זה לא היה הכל: המשחק נמשך 35.פ-ה5+ מ-ה7 36.ו:ז5?? וכעת הלבן מפסיד גם את הפרש שנותר בלתי מוגן – 36…צ:ה5 ואיבנצ'וק נכנע.

זה הסתיים בהפסד שלישי (לממדיארוב) בדו-קרב קריטי עוד יותר, בסיבוב הלפני אחרון נגד אזרבייג'ן:

זו העמדה שהתקבלה לאחר מסעו ה-24 של השחור. איבנצ'וק שיחק 25.מ-ג3?? ואחרי 25…ד4+! נכנע מייד. אם לא יוכה הרגלי השחור הלבן יפסיד, כמובן, את הרץ על ה3, ואם יוכה הרגלי הזה עם אחד הצריחים השחור יכה את הצריח עם הפרש והלבן יפסיד טיב ללא תמורה. איבנצ'וק סמך, מן הסתם, על 26.ר:ד4, אבל לאחר שממדיארוב ביצע את מסעו נוכח שבמקרה כזה הוא עתיד להפסיד לפחות כלי לאחר 26…צ-ג4+: כעת יבוא או 27.מ-ב3 צ-ד8 (הרץ הלבן מותקף שלוש פעמים, ואם יסוג יפול הצריח על ד1), או 27.מ-ד3 צ:ד4+ 28.צ:ד4 פ:ד4, ובמקרה של 29.מ:ד4 צ-ד8+ שוב נופל הצריח על ד1.

ההפסד הזה לממדיארוב איזן ניצחון של אליאנוב בלוח השלישי, כך שאוקראינה לא הצליחה לגבור על אזרבייג'ן. בסיבוב האחרון, האוקראינים – שעוד היו בתמונת ההתמודדות על המדליות – ספסלו את איבנצ'וק וסיימו בתיקו עם הונגריה.

**********

ישראל

ישראל סיימה במקום התשיעי (מבחינת נקודות, מקום 11-6 משותף עם שאר הנבחרות שהשיגו 16 נקודות) – תוצאה די מכובדת כשלעצמה, המתאימה בדיוק למיקום של ישראל בדירוג מד-הכושר ההתחלתי. אבל מבחינה תחרותית, כשלוקחים בחשבון את הרצף ואופי השיטה השוויצרית, צריך לזכור שהנבחרת יצאה מתמונת ההתמודדות על המדליות כבר שני סיבובים לפני הסוף, בעקבות ההפסד להונגריה, וסיימה עם שני מפגשים נוחים יחסית. זה לעומת נבחרות כמו צרפת, ארה"ב, פולין ואוזבקיסטן שסיימו אמנם מתחת לישראל עם 15 נקודות אחרי הפסד בסיבוב האחרון ליריבות חזקות, אבל היו בתמונת המאבק על המדליות עד הסוף.

ניתן לומר שבמהלך האולימפיאדה ישראל היתה באופן די עקבי ראש לשועלים – היא היתה יעילה מאוד בשמונת המפגשים נגד נבחרות חלשות ממנה, עם 15 מתוך 16 נקודות אפשריות (אמנם תיקו מול קנדה, אבל גם נצחונות חלקים למדי על יריבות לא קלות כמו בלארוס וקרואטיה). לעומת זאת, לא הצליחה בשלושת המפגשים נגד יריבות שהיו פחות או יותר ברמתה או חזקות ממנה, עם נקודה אחת משש אפשריות (תיקו נגד הולנד, הפסדים לקובה והונגריה) – מה שמנע ממנה להתבסס בצמרת הגבוהה ממש והחזיר אותה בכל פעם שהתקרבה לשם למטה, אל היריבות הקלות יותר.

בפרספקטיבה היסטורית, זו האולימפיאדה השנייה ברציפות בה ישראל לא נמצאת בתמונת המאבק על המדליות (בפעם הקודמת גם כן יצאה ממנה שני סיבובים לסיום, אלא שאז הוסיפה וסיימה באופן חלש יותר, עם שתי תוצאות תיקו בסיבובים האחרונים). זוהי מגמת ירידה בהשוואה לתקופה בין 1998 ל-2010: 98 – מקום רביעי; 00 – חמישי; 02 – תשיעי; 04 – חמישי (וכסף באליפויות אירופה של 2003 ו-2005); 06 – רביעי (כשרק שובר-שוויון נחות מול ארה"ב מונע מדליה); 08 – כסף; 10 – ארד.

ייתכן מאוד ששתי האולימפיאדות האחרונות מסמנות את סוף העידן בו ישראל היתה קונטנדרית קבועה למדליות. הזכרתי קודם את הגיל הממוצע הצעיר מאוד (מעט מעל 20) של נבחרות סין והודו; הנתון המקביל לגבי שחקני נבחרת ישראל באולימפיאדה הנוכחית – קרוב ל-40 (והגבוה ביותר מבין אלה של נבחרות הצמרת) – ממחיש את הבעייה. ישראל איננה מדינה שבאמת משקיעה הרבה בשחמט או שלשחמט יש בה מעמד רציני, והישגיה בתחום זה בעשור וחצי האחרון היו, במובן מסויים, הרבה מעבר למה ש"מגיע" לה על פי תרבות השחמט הבסיסית שלה. הם נבעו ברובם הגדול מחבורה של שחקנים חזקים שהגיעו לכאן ממדינות ברה"מ לשעבר – ובראשם גלפנד, כמובן, שהגעתו בסוף שנות ה-90 כשחקן שהיה גם בשל לגמרי וגם ששיאו עוד לפניו היתה בהקשר זה בגדר זכייה בלוטו. הדור הזה מתקרב לסוף דרכו, ולהוציא את רודשטיין קשה כרגע לראות באופק שחקנים היכולים למלא את מקומו.