שני המשחקים הראשונים בדו-קרב יצרו רושם של המשך ישיר לדו-קרב שלפני שנה – ולא לאופן בו התחיל, אלא לשלב המאוחר יותר שבו קרלסן ביסס את הדומיננטיות שלו. קרלסן הצליח לנטרל כל יתרון שאנאנד ניסה להשיג מהכנת הפתיחות שלו, והחל משלב מוקדם למדי הכריח את אלוף העולם לשעבר להתמודד מולו על גבי הלוח, מסע אחרי מסע. בינתיים לפחות, קרלסן מוכיח את עצמו כשחקן הטוב יותר בסוג כזה של משחק, וכרגיל אצלו אינו מאפשר ליריבו להרגיש בנוח גם כשמתקבלת עמדה "שווה" לכאורה, כל עוד זו אינה מתה לחלוטין.

אנאנד היה קרוב להפסד במשחק הראשון והפסיד את השני. לצד החיוב ניתן לומר שהצליח להציל  את הראשון באופן יפה שהפגין את כישוריו הטקטיים, וכן שלפחות המשחק הזה הראה שהוא מעז לשחק באופן אגרסיבי ולקחת סיכונים – כל עוד היו לו תקוות לניצחון, או לפחות להשגת יתרון, הוא נמנע מהסתעפויות שהיו יכולול להוביל לפישוט מהיר של העמדה.

**********

להלן המשחק כפי ששודר באתר השחמט הישראלי (ההערות הן של הפרשן ולא של אייל סגל):

משחק מספר 442528

וישוואנתן אנאנד - מגנוס קרלסן

בעוד שהדו-קרב הקודם נפתח בתיקו קצר מבלי שהתפתח משחק אמיתי, הפעם המשחק הראשון כבר היה מעניין מאוד ומלא בתוכן, למרות שלא הגיע להכרעה בסופו של דבר. כפי שצייץ קספרוב, "הם כבר מכירים זה את זה היטב, למה לבזבז זמן?"

אנאנד פתח ב-1.ד4, בחירה לא מפתיעה בהתחשב בכך שבדו-קרב הקודם לא השיג שום דבר ממשי בארבעת משחקיו בלבן בהם פתח ב-1.ה4 (בפרט נגד הגנת ברלין של קרלסן), בעוד שבמשחק החמישי (והתשיעי בדו-קרב כולו) בו פתח ברגלי המלכה השיג עמדה מבטיחה למדי, אם כי הפסיד בסופו של דבר. קרלסן ענה בהגנת גרינפלד, שאינה הפתיחה המקובלת ביותר ברפרטואר שלו אבל ידוע שהוא משתמש בה מדי פעם. הגרינפלד אינה נחשבת בדרך כלל לפתיחה "סולידית", אבל האופן בו קרלסן משחק אותה כמעט גורם לה להיראות כזו – הוא לא הפסיד בה אף משחק (באורך זמן קלאסי) מאז 2009.

קרלסן ניסה להפתיע את אנאנד בהסתעפות צדדית עם המסע 8…פ-ג6 במקום 8…ג5 המקובל יותר (שאנאנד נתקל בו בשנה שעברה נגד האמר, אחד מעוזריו של קרלסן), אבל אנאנד היה מוכן לכך והמשיך לשחק במהירות וכמעט בלי לחשוב עד שהגיע למסע ה-14 שלו. הוא הכין חידוש, שבו הלבן מחליף את הרצים כהי הערוגות על ז7 לפני שהוא לוכד בחזרה את הרץ השחור על ו3, במקום ללכוד את הרץ הזה מייד כפי שהיה מקובל לעשות עד כה. בין השאר, הדבר מאפשר ללבן ליצור איומים לאורך האלכסון הארוך א1-ח8 באמצעות המסע מה-ג3 ומכריח את השחור לשחק …ו6 כדי לתמוך בפרש המרותק על ה5.

קרלסן, שמצידו הופתע כנראה במידה מסויימת על ידי אנאנד, השקיע זמן רב יותר במסעיו המוקדמים, ובמסע ה-13 כבר נפתח על השעון פער של 40 דקות לטובת אנאנד. אבל כנראה שקרלסן ניצל היטב את זמן המחשבה שלו, כיוון שמצא תוכנית משחק יעילה ובעקבות מסעו ה-13, …ג6!:

אנאנד החל גם הוא לחשוב זמן ממושך והזמנים על השעון התאזנו מהר למדי. מסעו האחרון של השחור תוקף את הרגלי הקדמי שביסס הלבן במרכז ולמעשה מציע הקרבת רגלי – לאחר 14.מה-ג3 ו6 הלבן יכול לשחק 15.ד:ג6 והשחור אינו יכול ללכוד בחזרה את הרגלי מייד, כי המלכה שלו מאויימת על ידי הצריח הלבן לאורך הטור ד'. אבל אחרי 15…מה-ב6 16.ג:ב7 מה:ב7 נראה שלשחור תמורה יותר ממספיקה עבור הרגלי, בשל הטורים שנפתחו עבורו להתקפה מול המלך הלבן, שהצריח לאגף המלכה. כדאי לשים לב גם לחולשת הרגלים הלבנים באגף המלך, שנוצרה בעקבות החילופים על ו3, ותמלא תפקיד חשוב בהמשך המשחק (באופן כללי, קרלסן אוהב מאוד ליצור חולשות רגלים אצל יריביו).

במקום זאת אנאנד שיחק 15.ר-ח3, מסע המונע מצריח שחור להתייצב על הערוגה ג8 בטור הפתוח מול המלך הלבן וכן מפעיל לחץ על ה6, ערוגה שנחלשה בעקבות מסעו ה-14 של השחור. מספר מסעים לאחר מכן אנאנד הציב את הרץ שלו על הערוגה הזו עם 19.ר-ה6, מסע הנראה במבט ראשון חזק מאוד – במיוחד אם הלבן יקבל הזדמנות לקדם את הרגלי ח' שלו לעבר המלך השחור ולייצר התקפה. אבל כנראה שאנאנד לא דייק כאן, ובמקום זאת היה עדיף לו לנסות את המסע 19.צ(ח)-ה1 עם האיום צ-ה6; אם השחור ינסה למנוע זאת עלידי 19…ה5, הרי שלאחר 20.ו:ה5 פ:ה5 21.צ-ה3 (כנגד איום מזלג הפרש על ו3) הרגלי הלבן על ד5 יהפוך לחופשי, בעקבות היעלמות הרגלי השחור על הטור ה'. הרגלי החופשי הזה אמנם חסום כרגע די בביטחה, אבל זהו סוג של נכס אסטרטגי שכבר הכריע משחקי גרינפלד רבים לטובת הלבן.

לעומת זאת, לאחר מסעו של אנאנד קרלסן ביצע סידרה של מסעים יעילים שנראה כי השוו את העמדה לחלוטין – 19…מה-ב6 "מאיים" בחילוף מלכות כדי להקטין את הלחץ של הלבן, ולאחר שאנאנד נסוג עם המלכה שלו כדי למנוע זאת באו 20…צ-ד6 ו-21…פ-ד8, כדי להחליף את הפרש ברץ הלבן החזק (כפי שאכן קרה במשחק) או לאפשר לשחור את המסע המשחרר …ה6 במקרה והרץ הלבן ייסוג. החל מנקודה זו, היה ברור למדי שהשחור הצליח להשתחרר מהלחץ.

עשרה מסעים ומספר חילופי כלים (כולל אלה של הרגלי ד' הלבן ברגלי ה' השחור) לאחר מכן, התקבלה העמדה הבאה (בעקבות 31.צ:ד6):

וכאן החל לקרות מה שמתרחש בהרבה משחקים של קרלסן – כולל המשחק השישי בדו-קרב לפני שנה – ונראה שהוא גורם כל פעם מחדש לתדהמה אצל הצופים במשחק: מעמדה הנראית שווה לחלוטין וכזו שאין בה שום סכנה ממשית עבור יריבו, קרלסן הצליח כמו משום מקום להשיג עדיפות ואף סיכויי ניצחון. עשרה מסעים מאוחר יותר, עם ההגעה לביקורת הזמן (בעקבות 40…א4), העמדה כבר נראתה כך:

מבט בשתי הדיאגרמות, זו מול זו, הוא דרך טובה להמחיש את היכולת הפנטסטית שיש לקרלסן במשחק תמרונים עמדתי: בעוד שבדיאגרמה הראשונה כלי הלבן אקטיביים וכלי השחור נראים פסיביים למדי (בעיקר הצריח ב-ו7, המגן על הרגלי ב-ו6), הרי שבדיאגרמה השנייה המצב התהפך לגמרי והלבן הוא זה שנמצא במיגננה.

איך קרלסן עשה זאת? אפשר לציין שלושה גורמים בולטים: א. ניצול חולשות במחנה היריב – במקרה זה, אותה חולשת רגלים באגף המלך שהזכרתי קודם לכן; המלכה השחורה יצרה איומים עליהם, הדבר גרר את המלכה הלבנה לעמדה הגנתית, וכתוצאה מכך גם הצריח השחור היה יכול להשתחרר ולהתייצב על ה7. ב. תשומת לב חדה ביותר לכל "ויתור" שהיריב מבצע – למשל, ברגע שאנאנד הסיט את המלכה שלו מ-ד2 ל-ג1 במסעו ה-39, כך שהמלכה לא שלטה יותר בערוגה א5, קרלסן ניצל זאת כדי לקדם את הרגלי א' שלו, וכשהרגלי הזה התייצב על א4 הדבר איפשר לו לשלב את הלחץ על הרגלים באגף המלך עם איומים לא נעימים על המלך הלבן באגף המלכה. ג. משחק פסיבי מדי של היריב – בנקודות שונות, אנאנד היה יכול להשיג תיקו נוח יחסית על ידי התקפת נגד במקום להתגונן; דוגמה אחת לכך, אותה ניתן לראות בלוח החי, היא 40.מה-ג8! (במקום 40.מה-ו1 כפי ששיחק אנאנד), מסע שבשילוב עם צ-ד8 היה מאפשר ללבן, באמצעות איומים על המלך השחור, או לכפות תיקו בשח נצחי או לגרום לשחור להחליף מלכות ולעבור לסיום צריחים שהוא תיקו ברור. אלא שבשלב זה היה קשה לאנאנד לבצע מסעים מחייבים ו"לא זהירים" כאלה, הדורשים חישוב מדוייק, כיוון שהיה כבר בדוחק זמן – עוד גורם אותו קרלסן יודע בדרך כלל לנצל היטב.

מכל מקום, היה נראה כי התסריט של אותו משחק שישי מהדו-קרב הקודם עתיד לחזור על עצמו – אלא שהפעם קרלסן לא דייק בעוד שאנאנד הצליח להתעשת. לאחר המסע 42.צ-ד4 (כדי להציב את הצריח ב-ב4), השחור היה יכול לשחק 42…צ-ה3! עם האיום החזק …צ:א3+! ומט, וללבן היו שתי דרכים למנוע זאת – או 43.מה-ד1 כדי להחליף מלכות ולעבור לסיום צריחים, או 43.צ-ד7+ מ-ח6 44.צ:ב7 כדי להחליף צריחים ולעבור לסיום מלכות לאחר 44…צ-ב3. שני הסיומים קשים מאוד עבור הלבן בשל הנחיתות שלו הן בעמדת המלך והן במבנה הרגלים, וכנראה שאוביקטיבית השחור זכוי בשני המקרים (אם כי באופן מעשי היו ללבן, כמובן, סיכויים להתגונן).

במקום זאת, קרלסן שיחק 42…צ-ה2(?) עם איום מט על ב2, ולאחר המסע הצפוי 43.צ-ב4 המשיך 43…ב5:

המסע האחרון מונע מהצריח הלבן ללכוד את הרגלי ב' תוך מתן שח (ו-44.צ:ב5?? יפסיד את הצריח ל-44…מה-ג4+). גם כאן לשחור איומים חזקים מאוד, כפי שניתן לראות בהסתעפויות המופיעות בלוח החי, אבל במקרה זה היה מספיק ללבן למצוא מסע חזק אחד כדי להשתחרר מהלחץ, ואנאנד אכן מצא אותו – 44.מה-ח1!!. המסע הזה מצליח להפעיל את המלכה הלבנה כדי שתוכל לייצר איומים נגדיים מול המלך השחור, תוך שהוא מותיר אותה על השורה הראשונה (המלכה אינה יכולה לעזוב את השורה הזו בשל מט מיידי בעקבות …צ-ה1), ובאופן כללי יותר מאפשר להגן כנגד איומים שונים של השחור – הסתעפות מפתח היא 44…מה-ו5 45.מה-ב7+ מ-ח6 46.מה:ב5 מה-ה6+והלבן ניצל בזכות 47.מה-ג4.

במקום זאת, קרלסן בחר להחזיר את הצריח שלו לשורה השביעית (44…צ-ה7) כדי למנוע התראות שח מצד המלכה הלבנה, אנאנד בתגובה הציב את המלכה שלו בעמדה מרכזית על ד5, הצריח השחור חדר ל-ה1 בעקבות נטישת השורה הראשונה על ידי המלכה הלבנה תוך איום במט, ודבר זה איפשר ללבן לכפות תיקו בשח נצחי.

***********

להלן המשחק כפי ששודר באתר השחמט הישראלי (ההערות הן של הפרשן ולא של אייל סגל):

משחק מספר 442927

מגנוס קרלסן - וישוואנתן אנאנד

במשחק השני קרלסן – בלבן – פתח ב-1.ה4, אנאנד ענה ב-1…ה5, ועל הלוח הופיעה הפתיחה הספרדית; אחרי 3…פ-ו6 של אנאנד, קרלסן נמנע מלהיכנס עם 4. 0-0 להסתעפות "חומת ברלין" בה מוחלפות המלכות כבר במסע השמיני, והנחשבת כיום לנשק התיקו הסולידי ביותר של השחור בתחום פתיחות רגלי המלך (לקרואנה היו לא מזמן מספר הצלחות נגדה, אבל בטורניר הגרנד פרי האחרון היא שוחקה כמה פעמים ובאף אחת מהן השחור לא נתקל בבעיות מיוחדות). במקום זאת, קרלסן בחר ב"אנטי-ברלין" עם 4.ד3 – מסע שאינו נחשב לשאפתני במיוחד, אבל מוביל לעמדות שהן ככלל דומות יותר למשחק ספרדי "קלאסי".

לאנאנד יש לא מעט ניסיון גם בהסתעפות הזו (בשני הצבעים) – בתחרות המועמדים האחרונה שיחק אותה בשחור פעמיים, נגד אנדרייקין וסבידלר, ובשני המקרים השיג עמדות משביעות רצון לחלוטין ואפילו יתרון. גם במשחק הנוכחי אי-אפשר לומר שנקלע לעמדה לא טובה מהפתיחה, אבל בהשוואה לאותם משחקים קרלסן הצליח להוציא אותו מהר למדי מההכנה הביתית שלו באמצעות קומבינציית מסעים בלתי-שגרתית החל מ-6.צ-ה1, כך שמספר מסעים לאחר מכן כבר הופיעה על הלוח עמדה חדשה ולא-תיאורטית (למרות שאפשר לומר כי היא "גנרית" לפתיחה הספרדית, וכל אחד מהמסעים ששוחקו טיפוסי למדי בפני עצמו).

אחרי המסע 13…מה-ג7:

אופי המשחק הפך לאינטנסיבי יותר, כאשר קרלסן החליט לנסות ולארגן התקפה באגף המלך באמצעות המסע 14.צ-א3, המכין את העברת הצריח ל-ז3 תוך ניצול פתיחת השורה השלישית על ידי 13.ד4 מסע קודם לכן. לצד תימרון הצריח הזה, קרלסן גם העביר את הפרש ל-ו5 דרך ח4 והציב את המלכה ב-ח5 (תוך שהוא מקדיש מסע לייצוב המרכז על ידי חילוף רגלים ב-ה5), כך שעמדת המלך השחור החלה להיות מוקפת בכלים לבנים.

דבר זה אילץ את אנאנד להחליט על מערך הגנתי כלשהו; הוא השקיע בכך מחשבה לא מעטה, אבל בסופו של דבר לא מצא את התשובה הטובה ביותר. במקום המסע 18…ר-ה6 היו כנראה מספר אפשרויות עדיפות: להציב את הפרש באותה ערוגה, ממנה היה יכול להגן על ז7; לשחק 18…מה-ו7, מסע שהיה מאלץ את הלבן לסגת עם המלכה שלו מ-ח5 או להחליף מלכות (ובכך להחליש את עוצמת ההתקפה שלו); או אפילו להיפטר מייד מהפרש הלבן באמצעות 18…ר:ו5. אחרי 19.צ-ז3 כבר היה צורך להתגונן מפני איום ישיר על ז7, ואנאנד עשה זאת על ידי 19…פ-ז6. אלא שעמדת הפרש השחור על הטור ז' אינה יציבה, דבר שהומחש על ידי קרלסן עם מסעו הבא, 20.ח4:

השאיפה היא להסיט את המלכה מ-ח5 ולהמשיך בקידום הרגלי לערוגה זו, כדי לסלק את הפרש מ-ז6, או לחילופין להביא את הרץ ל-ח6 – למשל לאחר 20…צ-ד7 21.ר-ח6 (תוקף פעם נוספת את ז7 ומגביר את הלחץ על עמדת השחור), ובמקרה של 21…ז:ח6 22.מה:ח6 הלבן יזכה בפרש המרותק על הטור ז' על ידי ח5 ויחזיר לעצמו את הכלי עם עדיפות ניכרת.

לרשות השחור עמד כאן רעיון הגנתי מבריק עם 20…מ-ח8!! (המסיט את המלך מהטור בו ניצב הצריח הלבן כדי להימנע מריתוקים למיניהם) – המסע הזה נראה במבט ראשון אבסורדי, כיוון שהוא גורם לכאורה לאובדן מיידי של הפרש בשל 21.צ:ז6 (ולא ניתן להכות בחזרה את הצריח בשל ריתוק הרגלי השחור לאורך הטור ח'), אלא שלשחור יש בתשובה 21…מה-ו7! עם ריתוק אלכסוני של הצריח הלבן. כדי לוודא שהרעיון הזה אכן עובד צריך לחשב מספר תשובות אפשריות של הלבן (כגון 22.פ:ז7, כפי שממחישה ההסתעפות בלוח החי), אבל כולן מובילות פחות או יותר לשוויון.

אנאנד החמיץ את הרעיון האנטי-אינטואיטיבי הזה ובמקום זאת החליט לעשות מה שנמנע ממנו שני מסעים קודם לכן ולהיפטר מהפרש הלבן החזק על ידי 20…ר:ו5 – אלא שהנסיבות כבר היו פחות נוחות לכך. אחרי 21.ז:ו5 (עם איום על הפרש ב-ז6) 21…פ-ו4 (21…פ-ו8 היה אפשרי, אבל מוביל לעמדה פסיבית מאוד) 22.ר:ו4 ה:ו4 ניתן לומר שהגל הראשון של התקפת הלבן נבלם והוא לא ינחית מט ישיר, אבל השחור שילם על כך מחיר עמדתי המאפשר גל התקפה שני. הדבר בולט במיוחד לאחר המסע 24.צ-ה6:

הלבן שולט בטור הפחות ה', לצריח שלו משלט חזק על ה6, ולשחור שתי חולשות רגלים – רגלי  מבודד על ו4 ורגלי אחורי על ב6. אנאנד שיחק 24…צ(א)-ב8 שכנראה היה אי-דיוק נוסף – מטרת המסע היא לתמוך ברגלי (החלש, כאמור) על ב6 כדי שיוכל להפעיל את המלכה, אלא שאחרי 25.צ-ג4! עם הרעיון להביא את הצריח ל-ה4 ולהכפיל צריחים בטור ה' (וכן איומים פוטנציאליים על הרגלי החלש השני, ב-ו4) עמדת השחור הפכה לקריטית. כפי שאנאנד ציין במסיבת העיתונאים, הוא היה צריך כנראה לשחק במקום זאת 24…ח6, כשהמטרה היא להגיב על 25.צ-ג4 ב-25…צ-ד4 וכך "לחסום" את הצריח הלבן לאורך השורה הרביעית. חשיבות המסע …ח6 היא שהשחור לא יספוג באופן כזה מט על ידי צ-ה8 כשהצריח שלו יעזוב את השורה האחורית.

לאחר הכפלת הצריחים הלבנים על הטור ה', חדירת צריח לבן ל-ה7 הפכה לאיום חזק מאוד. אנאנד הפגין שוב תושייה טקטית כשהצליח להשיג משחק נגדי מסויים ולהתגונן מפני האיומים המיידיים: המסע 25…מה-ד7 "איים" בחילופי מלכות על ידי …מה-ד1+ כדי להקל את הלחץ, וכשהלבן מנע זאת עם 26.מ-ח2, יצר מספר איומים לאורך האלכסון ח2-ב8 הקשורים בהבאת המלכה השחורה ל-ד6 ומתן שח עקיף על ידי הזזת הרגלי ו'. אבל מצב השחור נותר קשה, ובעקבות המסע 34.ז3 של הלבן הגיע רגע קריטי:

בשל עמדת הצריח החזקה על ה7, ללבן איום של מה-ב7 (עם התקפה על ז7 ועמדת המלך השחור) שלא קל להתגונן מפניו. 34…צ-ב8, למשל, יפסיד ל-35.מה-ג4+ ובעקבותיו 36.מה-ו7 עם איומי מט קטלניים. 34…מה-ב8 הוא מסע פסיבי שמאפשר ללבן פשוט ללכוד את הרגלי על ו3 עם יוזמה מתמשכת. המסע הטוב ביותר היה 34…מה-ד2! עם התקפה על הרגלי ב-ו2 המעניקה לשחור יוזמה נגדית מסויימת. גם כך הלבן נותר בעדיפות עם סיכויי ניצחון ברורים – הוא יכול, למשל, לזכות מייד ברגלי עם 35.מה-ג4+ ו-36.מה:ג5 (כשהמלכה הלבנה מגנה על שני הרגלים ב-ג2 ו-ו2); אבל כאן לשחור בהחלט היו נותרים סיכויים לתיקו והוא היה יכול להמשיך ולהיאבק.

ייתכן שאנאנד, שכבר היה (שוב) בדוחק זמן ונותרו לו דקות ספורות בלבד כדי להשלים את 40 המסעים הראשונים שלו בשעתיים, נמנע מלשחק 34…מה-ד2 כי היה נדמה לו שהוא מפסיד לאחר 35.מה-ג4+ מ-ח8 36.מה-ו7! מה:ו2+ (36…צ:ו7 37.צ-ה8+ ומט) 37.מ-ח3 מה-ו1+ 38.מ-ז4. אלא שהשחור ניצל כאן על ידי 38… ח5+!! 39.מה:ח5+ (39.מ:ח5?? מפסיד את המלכה ל-39…צ:ו7, כי כבר אין מט על ה8 בעקבות פינוי הערוגה ח7 למלך השחור) 39…מ-ז8 40.מה-ז6 (עם איום מט על ז7 שנראה מכריע במבט שטחי) 40…מה-ג4+! 41.מ-ח5 (או 41.מ:ו3 מה-ו1+ 42.מ-ז4 מה-ד1+ עם שח נצחי – המלך הלבן אינו יכול להגיע אל הטור ה' כי אז יפסיד בשח את הצריח על ה7) 41…צ-ו7 וללבן אין ברירה אלא להסתפק בתיקו עם חזרה על מסעים עם 42.צ-ה8+ צ-ו8 43.צ-ה7 וכו', אחרת הרגלי השחור על ו3 שקרוב להכתרה יהפוך פתאום לקטלני.

מכל מקום, תחת לחץ הולך ונמשך (כבר כ-20 מסעים), אנאנד נשבר בנקודה זו ושיחק 34…ח5??, מסע שאינו עושה דבר כנגד האיום של מה-ב7; אולי אנאנד החמיץ את האיום הזה כיוון שהוא נוצר כביכול "במקרה"  – כשהמלכה הלבנה התייצבה על ה4 מסע קודם לכן כתוצאה מחילוף צריחים שיזם השחור. קרלסן אכן שיחק 35.מה-ב7 ואנאנד נכנע מייד, כיוון שאין לו כל דרך להגן על ז7 ולמנוע מט מהיר מלבד הקרבת המלכה תמורת הצריח על ה7, דבר שיותיר אותו בגירעון חומרי מכריע.

***********

פתיחה לא טובה של הדו-קרב עבור אנאנד, אם כי הוא יכול לשאוב עידוד מסויים מהאופן בו הצליח להחזיק מעמד תחת הלחץ במשחק הראשון ולהימנע מהפסד בלבן. בכל אופן, ברור שכדי שיוכל לחזור משהו מהותי יהיה חייב להשתנות בדינמיקה של המשחקים.

קרלסן-אנאנד II, משחקים 4-3: אנאנד מכה בחזרה

בסוף הפוסט הקודם כתבתי שכדי שאנאנד יוכל לחזור, משהו מהותי יהיה חייב להשתנות בדינמיקה של המשחקים – ובמשחק השלישי משהו כזה אכן השתנה. לקרלסן קרה דבר שלרוב הוא מתמחה בלהימנע ממנו – במקום לסטות מהתיאוריה בשלב מוקדם ולהכריח את היריב שלו למצוא מולו על גבי הלוח מסע אחרי מסע (כפי שקרה במשחק השני, בו ניצח), הוא נפל להכנה פתיחה עמוקה מאוד בהסתעפות ראשית למדי, טקטית מאוד, וסופר-מנותחת. ניתן לומר שעד סביבות המסע ה-25 היה צריך למעשה לשחק לא נגד אנאנד אלא נגד המחשב של אנאנד. קרלסן אמנם ידוע כמי שחולל כבר כמה ניסים הגנתיים, אבל הפעם מצבו (גם על הלוח וגם על השעון) היה כבר גרוע מכדי שיוכל להיחלץ בשלב בו אנאנד היה מחוץ להכנה הביתית שלו, במיוחד כיוון שיריבו המשיך לשחק מצויין עד הסוף.

להלן המשחק כפי ששודר באתר השחמט הישראלי (ההערות הן של הפרשן ולא של אייל סגל):

 

משחק מספר 443597

וישוואנתן אנאנד - מגנוס קרלסן

 

אנאנד פתח ב-1.ד4 כמו במשחק הראשון, וקרלסן לא חזר על הגנת גרינפלד מאותו משחק אלא בחר הפעם בגמביט המלכה. היתה בכך חזרה על האסטרטגיה של הדו-קרב הקודם, בו קרלסן שינה פתיחה בין שני המשחקים הראשונים שלו בשחור – אז בתגובה ל-1.ה4 (תחילה קארו-קאן ואחר כך הגנת ברלין); וזאת אולי מתוך תקווה שאנאנד יתחיל להתכונן להגנה ששוחקה במשחק הראשון ויבזבז על כך זמן ומאמץ מבלי שהגנה זו תחזור יותר.

בשני המקרים, ההגנה שהופיעה בפעם השנייה היא כזו הנחשבת בדרך כלל לסולידית יותר; אלא שבמשחק הנוכחי, ההסתעפות הספציפית בגמביט המלכה אליה נכנס קרלסן התגלתה כלא סולידית כלל וכלל. בעמדה שהתקבלה לאחר מסעו ה-11 של השחור:

הלבן הקריב רגלי על-ידי 12.ב5 ג:ב5, וקיבל תמורת זאת רגלי חופשי מסוכן מאוד על הטור ג': 13.ג6 מה-ג8 14.ג7. הרגלי הזה, הנתמך באופן חזק על-ידי הכלים הלבנים, נמצא מרחק ערוגה אחת בלבד מהכתרה על ג8 ולכן מגביל מאוד את חופש הפעולה של הכלים השחורים שחייבים לבלום אותו.

הסתעפות זו כבר הופיעה במספר משחקים קודמים, שהבולט ביניהם הוא ארוניאן-אדמס מטורניר בילבאו בשנה שעברה, אבל לאחר שאנאנד שיחק 17.פ-ז5! – מסע שעדיין חוזר על מהלך אותו משחק – קרלסן עצר פתאום ושקע במחשבה למשך כחצי שעה, דבר שהיה כבר סימן מדאיג מבחינתו. ניתן לראות את העמדה בתמונה בראש הפוסט, הלקוחה מהשידור הישיר של המשחק (בלוח העליון מצד ימין). יש כאן המחשה טובה למידה בה הרגלי הלבן ב-ג7 משפיע על המשחק – השחור יכול לכאורה לזכות בפרש על ז5, אבל 17…ר:ז5 18.ר:ז5 פ:ז5 יפסיד ל-19.פ-ד6 התוקף את המלכה השחורה על ג8, ותזוזת המלכה תאפשר את קידום הרגלי. גם 17…פ:ז5 אינו טוב כי הוא מאפשר 18.ר-ד6! התוקף את הרץ על ה7 עם רעיון דומה – לאפשר את המסע הקטלני פ-ד6.

קרלסן המשיך לבסוף לשחק כמו אדמס בשנה שעברה – 17…פ(ד)-ו6 (לתמוך בפרש על ה4 וכך לחזק את ההגנה על הערוגה ד6)18.פ:ה4 פ:ה4 (המחשב ממליץ כאן לסטות מהאופן בו שיחק אדמס ולהקריב טיב על-ידי 18…ד:ה4 19.פ-ד6 ר:ד6 20.ר:ד6 ב3 21.ר:ו8 מ:ו8, ובמסע הבא הפרש השחור יתפוש משלט מרכזי טוב ב-ד5; זוהי עמדה מורכבת מאוד, שמן הסתם אנאנד ועוזריו ניתחו אותה לעומק והחליטו שגם היא טובה ללבן במידה כזו או אחרת) 19.ו3 צ-א5 (השחור מנסה להשיג משחק נגדי על-ידי תקיפת הפרש הלבן ב-ב5):

עד כאן עדיין בעקבות ארוניאן-אדמס. בנקודה זו, ארוניאן שיחק לפני שנה את המסע הלא מדוייק 20.מה-ה2? (המנסה להגן על הפרש ב-ב5) ואדמס השיג לפחות שוויון, אם לא יתרון קל, אחרי 20…מה-ד7 (תוקף פעם שנייה את הפרש וגם מונע ממנו להימלט דרך ד6) 21.ו:ה4 צ-ג8! (זו נקודת המפתח – לשחור יש זמן לחסום את הרגלי ג' מחדש לפני שילכוד את הפרש הלבן על ב5, כיוון שזה אינו יכול להימלט משם; לעומת זאת, 21…צ:ב5 מייד יפסיד ל22.ג8=מה צ:ג8 23.צ:ג8+ מה:ג8 24.מה:ב5) 22.ה:ד5 ה:ד5 23.א:ב4 צ:ב5 24. 0-0 צ:ב4.

אבל אנאנד הכין שיפור עבור הלבן וסטה כאן מאותו משחק עם 20.ו:ה4!, שנפטר מייד מהפרש השחור. כעת השחור חייב ללכוד מייד בחזרה את הפרש הלבן, אחרת יישאר בגירעון כלי – 20…מה-ד7 יפסיד ל-21.פ-ד6! ר:ד6 22.ר:ד6 מה:ד6 23.ג8=מה; זהו ההבדל כשכלי שחור אינו ניצב על ג8 לחסום את הרגלי. קרלסן המשיך איפוא 20…צ:ב5, וכעת (כשהמלכה הלבנה ניצבת עדיין על ד1), יש ללבן את המסע החזק 21.מה:א4, הזוכה ברגלי ומפעיל את המלכה. בעקבות סידרה של מספר מסעים כפויים או כמעט-כפויים (21…צ-א5 22.מה-ג6 ב:א3 23.ה:ד5 צ:ד5 24.מה:ב6) התקבלה העמדה הבאה:

במסיבת העיתונאים, אנאנד אמר שההכנה הביתית שלו הגיעה פחות או יותר עד כאן. לא קשה לראות שהעמדה עדיפה בהרבה ללבן (שבינתיים גם החזיר לעצמו את הרגלי שהקריב), ותפקיד מרכזי בכך ממלא עדיין אותו רגלי על ג7, המאפשר ליצור איומים חזקים ומגביל מאוד את פעילות כלי השחור. לשחור אמנם רגלי חופשי קדמי משלו על א3, אבל הוא משמעותי הרבה פחות מזה של הלבן – כיוון שהוא נתמך באופן פחות חזק על-ידי הכלים שלו (בניגוד לרגלי הלבן, אין מאחוריו צריח), וכמו כן הוא נמצא מרחק שתי ערוגות, ולא אחת, מההכתרה (ואם יתקדם ל-א2 יאבד את תמיכת הרץ השחור).

במידה מסויימת, ניתן לומר שהעובדה כי קרלסן הניח לעצמו להגיע לעמדה כזו מבליטה את הכישלון שלו יותר מאשר את ההצלחה של אנאנד – וזאת כיוון שההכנה הביתית של אנאנד היתה אמנם יסודית, אבל לא היה בה שום דבר מבריק או יוצא דופן במיוחד. ארוניאן-אדמס היה משחק צמרת בפרופיל גבוה מאוד, ואת השיפור למשחקו של הלבן במסע ה-20 ניתן למצוא די בקלות במבט קצר במחשב, או בניתוחים שהתפרסמו לאותו משחק. (מצד שני, יש לזכור שאנאנד ועוזריו היו צריכים לבדוק הסתעפויות רבות נוספות – אפילו החל ממסעו ה-12 של הלבן, לא ניתן היה לדעת בוודאות שהמשחק יתפתח בדיוק לכיוון הזה.)

מכל מקום, קרלסן מצא את עצמו בעמדה קשה וגם בדוחק זמן הולך וגובר (כשהעמדה אינה הולכת ונעשית פשוטה יותר עבורו, אלא להיפך). אנאנד המשיך להגביר את הלחץ, ורגע קריטי הגיע לאחר 27…ר-ב4:

זהו ניסיון של השחור להשיג משחק נגדי כלשהו באמצעות האיום …ר-ד2 ו-ר:ה3, לאחר שהרץ הלבן הוסט מהגנה על הרגלי ה' בעקבות 26...ז5 (הרץ השחור על ב4 מוגן כרגע בעקיפין, כיוון שהמלכה הלבנה צריכה לשמור על הצריח ב-ג6). אבל אנאנד מצא את התשובה הטובה ביותר – 28.צ-א1!; המסע הזה תוקף את הרגלי על א3, כך שאחרי 28…ר-ד2 הלבן יוכל לענות פשוט ב-29.צ:א3 המחסל את הרגלי החשוב של השחור ומגן על ה3. הדבר החשוב ביותר במסעו ה-28 של הלבן הוא הדגשת העובדה שהשחור משותק כמעט לחלוטין וקשה לו מאוד למצוא מסעים מועילים (גורם אפקטיבי במיוחד כאשר היריב בדוחק זמן).

וכאן קרלסן, לא במפתיע, קרס עם המסע 28…ר-א5? המוביל להפסד כפוי. המשחק נמשך 29.מה-א6 ר:ג7, וכאן קרלסן קיווה כנראה שאנאנד ישחק 30.צ(א)-ג1? כדי לזכות ברץ השחור המרותק על ג7; במקרה כזה היה נופל למלכודת ערמומית המאפשרת לשחור להשוות: 30…צ-א5! (תוקף את המלכה הלבנה ובו בזמן מציב את הצריח שלו מאחורי הרגלי החופשי) 31.מה-ג4 א2 (השחור מקדם סוף סוף את הרגלי החופשי שלו ומאיים להכתיר) 32.צ-א1 צ-ב8! (משחרר את הרץ ב-ג7 מהריתוק ומאיים צ-ב1+). אבל אנאנד דייק ושיחק30.מה-ג4!, מסע המרתק את הרץ על ג7 באופן אחר – וקטלני. קרלסן היה צריך להקריב טיב כדי לא להפסיד מייד כלי שלם, וגם לאחר מכן נותר במצב נואש בגלל הריתוק הנמשך על הטור ג'. הוא נכנע כעבור מספר מסעים, כשנותרו לו שניות ספורות על השעון וכשהוא עומד להפסיד את הרץ על ג7 ולהישאר בגירעון צריח שלם.

אנאנד הצליח איפוא לחזור על מה שכבר עשה בדו-קרבות שלו נגד טופלוב וגלפנד, אבל לא בדו-קרב של שנה שעברה – לנצח ולהשוות את התוצאה מייד לאחר הפסד. זהו נצחונו הראשון של אנאנד על קרלסן במשחק באורך קלאסי מזה כארבע שנים (מאז סוף 2010), לאחר 24 משחקים ללא ניצחון.

**********

להלן המשחק כפי ששודר באתר השחמט הישראלי (ההערות הן של הפרשן ולא של אייל סגל):

 

משחק מספר 444930

מגנוס קרלסן - וישוואנתן אנאנד

 

המשחק הרביעי היה הפחות דרמטי בדו-קרב עד כה, עם תיקו ללא אירועים מיוחדים. קרלסן פתח שוב ב-1.ה4, ואנאנד (כמו קרלסן) שינה הגנה מהמשחק הקודם שלו בשחור ובחר בסיציליאנית (1…ג5). זוהי פתיחה הנחשבת בדרך כלל כבעלת אופי חריף ואגרסיבי עבור השחור, ואנאנד הוא מומחה בהסתעפויות הראשיות שלה.

אלא שקרלסן נוטה להימנע מלהיכנס בלבן להסתעפויות הראשיות של הסיציליאנית, בעלות האופי הטקטי, ובוחר בהסתעפויות שקטות ועמדתיות יותר. בשלושת המשחקים האחרונים בין השניים בסיציליאנית (כולל המשחק האחרון בדו-קרב הקודם) קרלסן בחר, אחרי 2.פ-ו3 ד6, להימנע מהסתעפות ניידורף ולשחק 3.ר-ב5+ עם מבנה המכונה "חגורת מארוצי" (Maróczy Bind) בו הלבן מציב רגלי על ג4; בכולם הצליח ליצור בהדרגה לחץ רציני, באחד ניצח, ובשניים הנותרים החמיץ הזדמנויות לממש יתרונות שהשיג והם הסתיימו בתיקו. במשחק הנוכחי אנאנד ניסה את המסע 2…ה6 וקרלסן מצא דרך אחרת להסיט את המשחק לכיוון של תמרונים עמדתיים איטיים. אבל הפעם קרלסן לא הצליח לפתח לחץ רציני ולא נראה שאנאנד היה בסכנה ממשית – לשחור היה רגלי בודד על ד5, אבל גם (כפי שטיפוסי לעמדות כאלה) פעילות כלים טובה שפיצתה על חולשת הרגלי.

אם כן, 2-2 בתום ארבעת המשחקים הראשונים – אותה תוצאה כמו בשנה שעברה, אבל עם דינמיקה שונה של מהלך המשחקים עד כה.

 

קרלסן-אנאנד II, משחקים 6-5: מזל של אלוף?

 

אייל סגל

 

 

להלן המשחק כפי ששודר באתר השחמט הישראלי (ההערות הן של הפרשן ולא של אייל סגל):

 

 

משחק מספר 445157

וישוואנתן אנאנד - מגנוס קרלסן

 

 

במשחק החמישי אנאנד פתח שוב ב-1.ד4, וקרלסן החליף הגנה בפעם השנייה, לאחר שגמביט המלכה כשל במשחק 3. הוא נכנס להסתעפות נדירה יחסית בהודית של המלכה, בה השחור בונה מערך סולידי מאוד שנועד להבטיח תיקו, ללא שאיפה ממשית לשחק על ניצחון, והמהירות בה שיחק עד המסע ה-17 שלו העידה שהתכונן היטב לפתיחה. אבל גם אנאנד היה מוכן היטב (במסיבת העיתונאים אמר שניתח את ההסתעפות לפני זמן די רב – לא כהכנה למשחק הספציפי הזה), והצליח במספר נקודות למצוא את המסעים היחידים היכולים להציב בעייה ממשית בפני השחור: תחילה 13.ד6! ואחר כך, בעמדה שהתקבלה לאחר מסעו ה-19 של השחור:

20.פ-ד5! התוקף את המלכה השחורה, תוך ניצול עמדתו המסורבלת של הפרש על א5. לכידת הרגלי על ב2 תוביל להסתעפות כפויה שאינה נוחה לשחור: 20…מה:ב2 21.צ-ה2 מה-א3 22.צ-ה3 מה-ב2 23.צ-ב1 מה:א2 24.צ-א1 מה-ג4 25.צ:א5 ב:א5 26.פ-ה7+ מ-ח8 27.ר:ב7. מבחינה חומרית מצבו של השחור אמנם סביר – צריח ושני רגלים תמורת פרש ורץ – אבל נראה שסיכוייו של הלבן לפתח התקפה חזקה על המלך השחור גדולים מסיכוייו של השחור לנצל את הרגלים החופשיים אבל הכפולים שלו על הטור א'.

קרלסן היה צריך איפוא לעשות ויתור כשהחליף את הרץ שלו בפרש הלבן על ד5, וכך נותר עם פרש קצת בעייתי מול הרץ הלבן החזק. לאחר 21…צ(א)-ד8 22.מה-ו3 (המשחרר את הרץ מהריתוק לאורך הטור ד') היה יכול להחליף מלכות ולהיכנס לסיום בו סביר שיסבול באופן ממושך, בגלל נחיתות הפרש מול הרץ בעמדה הפתוחה. במקום זאת קרלסן בחר ללכוד כעת את הרגלי על ב2, ולאחר 23.צ(א)-ד1(עם האיום ר:ו7+!) לחזור עם המלכה ל-ו6 ולהציע חילוף מלכות כשהוא ביתרון רגלי.

חילוף המלכות קילקל את מבנה הרגלים השחורים באגף המלך ואיפשר ללבן לחדור עם הצריח שלו לשורה השביעית ולזכות בחזרה ברגלי, כך שאנאנד שמר על יתרון קטן וסיכויי זכייה מסויימים. קרלסן תקף את הצריח הלבן עם 26…פ-ג6 (המפעיל סוף סוף את הפרש שהיה תקוע בצד הלוח):

ואנאנד היה צריך להחליט היכן להציב את הצריח. הוא שיחק 27.צ-ב7(?), מסע המאפשר לשחור לענות ב-27…פ-ב4 ולזכות ברגלי הלבן על א2; הלבן מצידו אמנם זוכה ברגלי השחור על ב7, אבל מרגע שרגלי אגף המלכה נעלמים וכל הרגלים נותרים באגף השני, התיקו נעשה פשוט מאוד עבור השחור. במקום זאת, אנאנד היה יכול לשחק 27.צ-א4 כדי למנוע מהפרש השחור להגיע ל-ב4 ולהימנע מפישוט כזה של העמדה. אנאנד נשאל במסיבת העיתונאים על האפשרות הזו, ובתשובה נתן הסתעפות (זו המופיעה בלוח החי ומתחילה ב-27…צ-ד6) בה השחור מציב בסופו של דבר את הפרש שלו בעמדה מרכזית חזקה על ד4, ואמר שהיה לו קשה מאוד לראות כיצד להתקדם בעמדה הזו.

אין ספק שקשה ללבן למצוא כאן דרך לזכייה, וייתכן מאוד שבאופן אוביקטיבי העמדה היא אכן תיקו, אבל באופן כזה אנאנד היה יכול לפחות לנסות ולהקשות על קרלסן – מה גם שכפי שמראה הניתוח בלוח החי, הוא החמיץ כנראה מסע טוב עבור הלבן (28.צ-ג1!) בהסתעפות שחישב. ברור למדי שאם קרלסן היה בלבן במקום אנאנד, הוא היה ממשיך ומנסה לענות את היריב שלו זמן ממושך כדי לנסות ולסחוט מהעמדה כל סיכוי ניצחון אפשרי. ייתכן שאנאנד החליט שחבל לבזבז שעות של מאמץ כדי לנסות ולנצל סיכויים שנראו לו קטנים מאוד, וייתכן גם שבמשך שנות הקריירה הרבות שלו התבסס אצלו כבר באופן חזק מדי ההרגל להסתפק בקלות בתוצאות תיקו כשאין לו יתרון ברור.

**********

להלן המשחק כפי ששודר באתר השחמט הישראלי (ההערות הן של הפרשן ולא של אייל סגל):

 

משחק מספר 446126

מגנוס קרלסן - וישוואנתן אנאנד

 

במשחק השישי קרלסן פתח ב-1.ה4, כמו בשני משחקיו הקודמים בלבן, ואנאנד חזר על הסיציליאנית עם 1…ג5 2.פ-ו3 ה6 מהמשחק הרביעי. הפעם קרלסן כבר היה מוכן לכך טוב יותר מאשר באותו משחק, ונכנס לאחד מאותם מבנים של חגורת מארוצי עם ג4 אותם הוא אוהב לשחק גם נגד 2…ד6 (כפי שציינתי בפוסט הקודם, בהקשר למשחק הרביעי). לאחר שבעה מסעים התקבלה העמדה הבאה:

וכאן קרלסן המשיך 8.פ:ג6(!) ד:ג6 (או 8…ב:ג6 9.ה5 ולפרש השחור אין ערוגה טובה לסגת אליה, כיוון ש-ד7 "תפושה" על-ידי הרגלי)9.מה:ד8+ (נגד גאייבסקי – אחד מעוזריו של אנאנד, שאולי היה לו חלק בבחירת ההסתעפות הזו – שיחקו כאן פעם 9.ה5 פ-ד7; אבל קרלסן כמובן לא מחמיץ את ההזדמנות להחליף מלכות) 9…מ:ד8 10.ה5, ובכך הפגין שוב את יכולתו להשיג מהפתיחה (בלבן) עמדה שנוחה לו מאוד – ללא מלכות ועם יתרון עמדתי יציב, המאפשר משחק תימרונים ארוך.

בעמדה שהתקבלה ללבן יתרון ברור במרחב וכן זוג רצים (השחור היה פחות או יותר חייב להחליף את הרץ שלו על ב4 בפרש הלבן מסע לאחר מכן, אחרת אותו פרש היה מתומרן דרך ה4 למשלט חזק ב-ד6 ברגע שהיה משתחרר מהריתוק); לשחור משחק פסיבי מאוד, אם כי עמדתו נראית סולידית. כבר היה ברור, איפוא, שלאנאנד צפוי עינוי ארוך וטיפוסי מצד קרלסן.

אלוף העולם פיתח במהירות לחץ על הרגלים השחורים באגף המלך על-ידי קידום הרגלי ח' שלו ותימרון אחד הצריחים לאורך השורה השלישית ל-ז3 (בעוד הצריח השני נוטל חלק פעיל מאוד במשחק מבלי שיצטרך לזוז מערוגת המוצא שלו ב-ח1). במסע ה-18 כבר היה ברור שהשחור יצטרך לאבד רגלי, השאלה היתה רק כמה גרועות מבחינתו יהיו הנסיבות בהן זה יקרה. קרלסן השתהה בלכידת הרגלי הזה והמשיך לתמרן, כדי לשפר את עמדתו, תוך שהוא מנצל את העובדה שהשחור די משותק ואינו יכול בינתיים לעשות הרבה.

המסע 19.ר-ה3!, למשל, נועד למנוע מהשחור להרויח זמן באמצעות תקיפת הרץ (ב-ו4) על-ידי הפרש השחור ב-ז6, לאחר חילופי הרגלים על אותה ערוגה במסע הבא. לכן היה לקרלסן זמן לשחק 21.צ-ח5! כדי להגן על הרגלי ב-ה5 ולשמור על הלחץ. 21.צ:ח6? במקום זאת היה מאפשר לשחור להשתחרר מהלחץ על-ידי 21…פ:ה5! (כדאי לזכור את המסע הזה…), כפי שממחישות ההסתעפויות בלוח החי.

לאחר עוד מספר מסעים של תימרונים איטיים התקבלה העמדה הבאה, שהובילה לאחד הרגעים הדרמטיים ביותר בתולדות אליפויות העולם:

במסגרת הנסיונות לשפר את עמדתו, קרלסן החליט להביא את המלך שלו לאגף המלך, כדי לתמוך ברגלים שם, ולשם כך שיחק26.מ-ד2??. הבעייה במסע הזה היא שהוא מאפשר לשחור את המכה הטקטית הלא-מסובכת במיוחד 26…פ:ה5! (שוב), מסע החושף התקפה על הצריח הלבן ב-ז4, כאשר לאחר 27.צ:ז8 (27.צ:ה5 צ:ז4 פשוט מותיר את הלבן בגירעון טיב) לשחור יש את מסע הביניים 27…פ:ג4+; ואחרי 28.מ-ד3 פ-ב2+ (עוד התראת שח חשובה כדי להגן, תוך רווח זמן, על הפרש המותקף) 29.מ-ה2 צ:ז8 30.ז3 הלבן נותר לפתע בגירעון רגלי (כרגע שניים, אבל הוא יוכל ללכוד את הרגלי ב-ח6) ובעמדה נחותה מאוד – לשחור סיכויי ניצחון מצויינים.

קרלסן אמר במסיבת העיתונאים שמייד לאחר שעשה את המסע ולחץ על השעון הבין את הטעות האיומה שביצע. אלא שבעיוורון הדדי, נדיר מאוד ברמות הללו, אנאנד החמיץ את ההזדמנות הענקית שקיבל כאן לשנות את מהלך המשחק (ואולי גם הדו-קרב כולו) ולאחר כדקה בלבד של מחשבה שיחק 26…א4??. במסיבת העיתונאים אמר על כך: "כשאתה לא מצפה למתנה, לפעמים אתה גם לא לוקח אותה". אנאנד היה ממוקד במחשבה על איך להשיג תיקו, לא איך לנצח – והיה מרוכז בתוכניתו ליצור משחק נגדי באמצעות קידום הרגלי א' שלו.

השידור החי באנגלית עם פיטר סבידלר, בעיתוי מזעזע, יצא לפירסומות בדיוק לפני המסע ה-26 במשחק – אבל המצלמה המשיכה לצלם באותה דקה. היא התמקדה אמנם בלוח ולא בפניהם של השחקנים, אבל אפשר עדיין להבחין בדרמה שקטה אחרי שקרלסן עושה את המסע שלו: הוא מתחיל לרשום אותו ועוצר לכמה שניות לפני שהוא מסיים את הכתיבה, כנראה כתוצאה מההלם כשהוא מבין את הטעות שעשה. מי שמעוניין בדרמה בוטה יותר יכול להסתכל בשידור החי בספרדית של chess24 בדקה שעברה בין 26.מ-ד2?? של קרלסן ל-26…א4?? של אנאנד (ואין ממש צורך לדעת ספרדית כדי להבין מה נאמר שם).

לפי מה שנאמר במסיבת העיתונאים, גם אנאנד – כמו קרלסן – זיהה מייד את התחבולה שהחמיץ לאחר שביצע את מסעו ה-26; אלא שבמקרה שלו ההשפעה של ההלם היה מן הסתם קשה הרבה יותר, כיוון שלא היה מדובר רק בדקה של פאניקה עד שהצד השני יבצע את מסעו אלא בתחושה מתמשכת של החמצה איומה (ההזדמנות שקיבל היתה רק למשך מסע אחד: העמדה חזרה והתהפכה ב-180 מעלות מייד לאחר מסעו הבא של קרלסן, שהזיז את המלך מהערוגה המסוכנת ד2 בה הוא פגיע לשח הפרש ב-ג4). ואכן, מנקודה זו ואילך היה נראה שרמת משחקו של אנאנד יורדת והוא הפסיד בלי הרבה התנגדות, תוך שהוא מאבד רגלים בזה אחר זה ועמדתו קורסת.

יש לציין שלאחר מסעו ה-26 של השחור מצבו כבר הפך לקשה יותר גם באופן אוביקטיבי, כיוון שברגע בו קרלסן הצליח להשלים את תימרון המלך שלו עמדתו השתפרה, וכמו כן ספק אם תכניתו של השחור להשגת משחק נגד אקטיבי באמצעות קידום הרגלי ל-א3 ואחריו צ-א8 ור-א4 היתה באמת מוצלחת. אבל בכל מקרה, אנאנד החמיץ מספר הזדמנויות להקשות על קרלסן הרבה יותר – בעיקר עם 31…פ-ה7 (במקום 31…ר-א4) כדי לא לאפשר ללבן להכות על ז6 כפי שעשה במשחק, ומסע לאחר מכן עם 32…מ-א7 (במקום 32…ר-ג6?), המוביל למצב בו השחור אמנם בגירעון חומרי ניכר (טיב + רגלי) אבל ללבן בכל זאת קשה לפצח את עמדתו.

**********

אחת הנקודות המעניינות במהלך הדו-קרב עד כה בהשוואה לשנה שעברה היא האפקטיביות של הצבע הלבן – ובהקשר זה, של הכנות הפתיחה מצד שני היריבים: שניהם מצליחים להקשות זה על זה למצוא בשחור הגנות יעילות, אנאנד עם 1.ד4 וקרלסן עם 1.ה4. מרגע שהמשחקים מחוץ לתחום הכנות הפתיחה לקרלסן בינתיים עדיפות די ברורה, אבל גם הוא רחוק מלהיראות בלתי פגיע. מכל מקום, הוא נוטל שוב את ההובלה כשהדו-קרב מגיע למחצית הדרך. מחר, לאחר יום המנוחה, אנאנד ישחק פעם שנייה ברציפות בשחור במשחק 7 – שאותו הוא חייב לשרוד.