ניתוח משחקים 7-11 בדו קרב קרלסן-אנאנד.
להלן המשחק כפי ששודר באתר השחמט הישראלי (ההערות הם של הפרשן ולא של אייל סגל):
במשחק השביעי, הצורך לא להפסיד בשחור פעם שניה ברציפות היה עבור אנאנד בעל חשיבות עליונה. הוא נטש את הסיציליאנית שבה הפסיד במשחק הקודם וחזר אל 1…ה5 והפתיחה הספרדית מהמשחק השני בדו-קרב (שגם בו הפסיד, אבל ממש לא באשמת הפתיחה). באותו משחק, אחרי 3…פ-ו6 מצד השחור, קרלסן ניסה את ה"אנטי-ברלין" עם 4.ד3; הפעם נכנס לברלין הארדקור עם חילופי המלכות המהירים במסע השמיני. מצד אחד, קרלסן קיבל באופן כזה מייד את סוג המשחק המתאים לו, עם יתרון עמדתי קטן ואפשרות להרבה תימרונים. מצד שני, מדובר בהסתעפות הנחשבת כיום כסולידית ביותר לשחור כנגד 1.ה4, שנוסתה שוב ושוב במשחקי צמרת ושכבר נבנה סביבה גוף מקיף מאוד של תיאוריה, בו היה אנאנד יכול להיעזר (לצד הניסיון הרב שצבר בהסתעפות הזו במשחקיו שלו עצמו – אם כי בעיקר מהצד הלבן).
הרבה תיאוריה, כאמור – ואכן, עד מסעו ה-25 של הלבן השניים חזרו על משחק מתחרות הגרנד פרי האחרונה בטשקנט, בין גירי לרג'בוב. בפוסט על המשחק השני, כשהסברתי מדוע קרלסן נמנע אז מלהיכנס להסתעפות חומת ברלין, כתבתי שבתחרות הגרנד פרי האחרונה השחור לא נתקל בבעיות מיוחדות באף משחק בו הופיעה. אבל מסתבר שקרלסן ניתח את המשחק הנ"ל והגיע למסקנה שלמרות שהסתיים בתיקו, הלבן לא מיצה את הסיכויים שקיבל בו בשלב מסויים.
אנאנד, מצידו, הריח סכנה – ייתכן מאוד שעשה ניתוח מקביל לזה של קרלסן – והיה הראשון לסטות מאותו משחק עם 25…פ-ו7 (החוסם את השורה השביעית עבור הצריח הלבן ומגן כך על הרגלי ב-ג7) במקום 25…ו5 כפי ששיחק רג'בוב; סביר להניח שבתגובה למסע הזה קרלסן התכוון לסטות ממשחקו של גירי (26.ז5) ולהמשיך 26.צ:ג7 פ-ב5 27.ז:ו5! ר:ו5 28.צ:ב7 ר:ג2 29.פ-ה3 עם לחץ חזק על עמדת השחור.
אבל גם כך קרלסן הצליח להגביר את הלחץ באמצעות תמרון הפרש שלו ל-ז3, ולאחר מסעו ה-28 התקבלה העמדה הבאה:
ללבן אמנם רגלי פחות, אבל כלים אקטיביים ומתואמים יותר – הצבת הפרש על ח5, למשל, עשוייה ליצור לחץ בלתי נעים על הרגלי ב-ו6. אנאנד שקע בנקודה זו במחשבה ארוכה של קרוב לחצי שעה (הזמן הרב ביותר שהקדיש עד כה בדו-קרב למסע בודד), והחליט לבסוף לנסות ולפתור את בעיות העמדה שלו באופן רדיקלי עם 28…פ-ה5!.
כוונת המסע הזה הסתברה לאחר 29.צ-ח8+ (כדי להסיט את הצריח השחור מהשורה השלישית; 29.ר:ה5 ו:ה5 30.צ-ח5 מייד יאפשר לשחור משחק נגדי חזק באגף המלכה עם 30…ר-א2 31.צ:ה5 צ-ב6) 29…צ-ז8 30.ר:ה5 ו:ה5 31.צ-ח5 (הלבן תוקף את הרגלי ב-ה5 והשחור אינו יכול להגן עליו) 31…ר:ז4!. כפי שניתן לראות בלוח החי, השחור היה יכול, עם 31…צ-ו8, להיכנס כאן לסיום צריחים עם מספר שווה של רגלים – אלא שסיום כזה היה מסוכן מאוד עבורו, כיוון ששני הרגלים החופשיים והצמודים של הלבן באגף המלך נראים יעילים יותר מאלה של השחור באגף המלכה; במקום זאת, רעיונו של אנאנד היה להקריב כלי תמורת חיסול הרגלים הלבנים באגף המלך.32.ו:ז4 צ:ז4 33.צ:ה5 ב6:
התקבלה עמדה בה השחור שואף ליצור "מבצר" (fortress) – עמדה שלא ניתן לפרוץ אותה, למרות הגירעון החומרי של הצד המתגונן (במקרה זה, שני רגלים תמורת כלי). אנאנד ידוע כשחקן המיטיב לזהות הזדמנויות כאלה – דוגמה לכך ניתנה גם במשחק התשיעי בדו-קרב שלו עם גלפנד, שם נחלץ באופן כזה ממצב קשה. מדובר, אגב, בסוג של עמדות בו ההבנה של מחשבים היא עדיין מאוד מוגבלת (מי שעקב אחרי הערכות מחשב בזמן המשחק, היה יכול לראות שאלה קפצו כאן מייד לרמה החוזה ניצחון ללבן).
במקרה הנוכחי, שני גורמים בסיסיים מסייעים לשחור להחזיק מעמד: א. בגלל חיסול הרגלים באגף המלך, ללבן אין רגלים חופשיים; ב. אם יסולקו שני הרגלים הנותרים של הלבן מהלוח יתרון הכלי שלו יחדל להיות משמעותי, כי סיום של צריח ופרש מול צריח הוא תיקו.
הלבן, מצידו, נתון במעין מילכוד: כדי להפעיל לחץ על השחור הוא צריך למקם את הפרש שלו בעמדה חזקה, וזו המתבקשת היא הערוגה ד5 (כך, למשל, יוכל לתקוף את הרגלי השחור ב-ג7 עם הצריח על השורה השביעית), אבל כדי שעמדתו של הפרש על הערוגה הזו תהיה יציבה עליו לקדם את הרגלי שלו ל-ג4, וזה יקל על השחור להחליף רגלים [וכן חושף את המלך הלבן להתראות שח מצד הצריח השחור, כפי שציין שמעון כסאח באחת התגובות], וכך להתקרב לתיקו. באופן כזה המשחק אכן התפתח: קרלסן קידם לבסוף את הרגלי שלו ל-ג4 במסע ה-57, ואנאנד הגיב בקידום הרגלי שלו ל-ב5 מספר מסעים לאחר מכן. בשלב קצת מאוחר יותר, אנאנד מצא את הרגע הנכון לקדם את המלך שלו ולעבור מהגנה פסיבית למשחק אקטיבי, כדי לחסל את הרגלים הלבנים. דבר זה הצריך מספר חישובים מדוייקים:
כאן אנאנד הבטיח את התיקו באמצעות המסע 76…צ-ג3! התוקף את הצריח והפרש הלבנים, וכופה את סילוק הרגלי האחרון של הלבן (על ב3) מהלוח. כעיקרון, השחור היה צריך להימנע מחילוף צריחים בסיום הזה, אבל בנקודה הנוכחית חילוף כזה הוא אפקטיבי: אחרי 77.צ:ג3 מ:ג3 השחור מאיים לשחק …מ-ב4 ולתקוף את הפרש, כך שהלבן יצטרך לוותר או עליו או על הרגלי; 78.מ-ה3 מ-ב4 79.מ-ד4 (כעת המלך הלבן מגן על הפרש) 79…מ-ב5! 80.פ-ד3 (כל מסע אחר של הפרש יאפשר לשחור להיפטר מייד מהרגלי על ב3 באמצעות …א4 וחילוף רגלים) 80…א4 81.ב4 א3! (השחור מנצל את הרגלי א' שלו כדי להרחיק את המלך הלבן מהפרש שלו) 82.מ-ג3 א2 83.מ-ב2 מ-ג4 והלבן יצטרך לוותר או על הפרש או על הרגלי ב'.
קרלסן בחר לא להחליף צריחים אלא איפשר לאנאנד לזכות ברגלי על ב3, ובכך המשחק עבר ב-45 המסעים הבאים לסיום של צריח ופרש מול צריח (כשלשחור שני רגלים אותם הלבן "צד" תחילה). הסיום הזה הוא תיקו תיאורטי, כפי שכבר ציינתי, וגם לא אחד מהקשים להגנה (קשה יותר, למשל, להגן על סיום של צריח בודד מול צריח ורץ). עם זאת – כפי שציין קרואנה אחרי המשחק – מקובל לשחק אותו עד הסוף גם ברמות הגבוהות ביותר, כדי לבחון את הטכניקה ההגנתית של הצד עם הצריח הבודד. זהו המשחק אליו מתייחס קרואנה (מהטורניר לזכר טל בשנה שעברה), וישנן עוד דוגמאות רבות – אפשר להזכיר, למשל, משחק של קרמניק מול ושייה לגרב בחצי גמר גביע העולם, גם הוא מהשנה שעברה.
לא רק זאת, אלא שלפעמים – אם כי לעתים נדירות – גם שחקנים חזקים מאוד מסוגלים להפסיד סיום כזה (מה שמראה שהוא אינו טריביאלי לחלוטין). קרלסן עצמו כבר זכה כך נגד ל'אמי, רב אמן הולנדי, בוייק אן זה 2011, והדוגמה הידועה ביותר היא ניצחון של קספרוב על ג'ודית פולגר בשנות ה-90; כל המשחקים הללו אפילו לא היו מהירים אלא באורך זמן קלאסי. אני מזכיר את העובדות הללו בין השאר כיוון שראיתי בפורומים שונים של שחמט טענות מצחיקות כאילו החלטתו של קרלסן להמשיך ולשחק את הסיום היתה "לא ספורטיבית/מנומסת" או הראתה על "חוסר כבוד" כלפי אנאנד, וכדומה.
מכל מקום, אנאנד כצפוי החזיק מעמד והמשחק הסתיים בתיקו לאחר שש וחצי שעות ו-122 מסעים (השני באורכו מבחינת מסעים בתולדות אליפויות העולם; השיא הוא 124, במשחק החמישי של קרפוב-קורצ'נוי 78). חוויה מתישה עבור אנאנד, אבל הישג הגנתי ואולי גם מוראלי חשוב – במיוחד בהשוואה לדו-קרב הקודם, שם לא הצליח להחזיק מעמד בסוג דומה של משחקים.
**********
להלן המשחק כפי ששודר באתר השחמט הישראלי (ההערות הם של הפרשן ולא של אייל סגל):
משחק מספר 447543
וישוואנתן אנאנד - מגנוס קרלסן
במשחק השמיני, קרלסן – בשחור – חזר אל גמביט המלכה מהמשחק השלישי, לאחר שזה עבר "שיפוצים" אצל צוות העוזרים שלו. כצפוי, קרלסן היה הראשון לסטות מהמשחק בו הפסיד והוא עשה זאת כבר במסע השישי עם …ג5 (במקום 6…פ[ב]-ד7). אבל מסע זה כשלעצמו עדיין מהווה הסתעפות ראשית בפתיחה; ההפתעה האמיתית הגיע שלושה-ארבעה מסעים מאוחר יותר, כשקרלסן שיחק 9…צ-ה8 (מסע נדיר, במקום מה-א5 המקובל), ובתגובה ל-10.ר-ז5 של אנאנד המשיך 10…ר-ה7, שהוא למעשה חידוש (בדיקה במאגר הנתונים של chessbase מראה שהמסע הזה הופיע כבר פעם אחת, אבל במשחק די אקראי של שחקנים בעלי מד-כושר נמוך מאוד).
יהיה ארוך ומסובך מדי להסביר כאן את כל הדקויות המעורבות בשני המסעים הללו של קרלסן (אני גם לא בטוח שאני מבין אותן בעצמי), אבל באופן בסיסי נראה שהן משפרות את עמדת כליו באופן המאפשר לו פיתוח נוח יותר במסעים הבאים, בהשוואה למה שהיה מקובל בהסתעפות הזו. אנאנד הופתע מהחידוש של קרלסן, כפי שהעידו היטב הזמנים על שעוני שני השחקנים (קרלסן השקיע רק כרבע שעה ב-20 מסעיו הראשונים, אנאנד בערך שעה שלמה יותר), ולא הצליח למצוא דרך לאתגר באופן רציני את משחק השחור.
שני השחקנים ציינו במסיבת העיתונאים שהמסע 17…צ(א)-ד8! של השחור היה נקודת מפתח:
הלבן בנה סוללה של רץ ומלכה על האלכסון ב1-ח7, ונראה שהיא מאפשרת לו איומים מסוכנים על עמדת המלך השחור, אבל השחור מצליח להיחלץ בכל ההסתעפויות. לדוגמה: המשחק נמשך כאן 18.ר:ו6 ר:ו6 19.פ-ה4; הלבן היה יכול לנסות במקום זאת 19.מה-ח7+ מ-ו8 (כפי שניתן לראות כעת, אחת הנקודות החשובות של הזזת הצריח השחור ל-ה8 במסע התשיעי היא שהדבר מפנה למלך השחור את הערוגה ו8 וכך מאפשר לו להתגונן כנגד איומי מט שונים) 20.פ-ה4 (תוקף את הרץ השחור על ו6) 20…צ:ד1 (לא 20…ר:ב2? 21.פ-ד6) 21.צ:ד1 ונראה שהשחור במצוקה כיוון שאין לו ערוגה טובה להזיז אליה את הרץ. 21…ר-ה7 יחסום ערוגת מפלט למלך השחור ויאפשר מט על ח8, בעוד ש-21…ר:ב2 יוביל גם הוא למט במספר מסעים לאחר 22.צ-ד7. אלא שלשחור יש את המסע 21…צ-ד8! התוקף את הצריח על ד1 ומנטרל את איומי הלבן.
לאחר מסעו ה-21 של אנאנד התקבלה העמדה הבאה:
וכאן קרלסן פחות או יותר כפה תיקו כששיחק 21…ב4! המוביל לחילוף מלכות ופישוט כללי של העמדה. הנה עוד הסתעפות שלא הופיעה על הלוח, אבל שהיה צריך לחשב אותה כדי להבטיח שהמסע הזה עובד: 22.מה:א5 פ:א5 23.א:ב4 פ-ג4 (תוקף את הרגלי הלבן על ב2) 24.ב3 ר:ו3 25.צ:ד8 (25.ז:ו3? מפסיד טיב ל-25…פ-ד2) צ:ד8 26.ב:ג4 ר-ה2 ולאחריו 27…ר:ג4 (הצריח הלבן אינו יכול להגן על הרגלי הזה כי עליו לשמור על השורה האחורית); השחור מחזיר לעצמו את הרגלי שאיבד ומשווה את העמדה.
המשחק השמיני היה חשוב מבחינתו של קרלסן כי הצליח להשיג בו תיקו קל יחסית, ובעצם למצוא בפעם הראשונה בדו-קרב תגובה לגמרי משביעת רצון ל-1.ד4. אנאנד, שעדיין מפגר בנקודה, יצטרך איפוא למצוא משהו יעיל יותר למשחק העשירי בו יהיה שוב בלבן – ולפני כן, להחזיק מחר מעמד בשחור במשחק התשיעי.
קרלסן-אנאנד II, משחקים 10-9: קרלסן מתקרב לניצחון
כמו משחקים 8-7, גם משחקים 10-9 הסתיימו בתיקו – והפעם, קרלסן היה זה שעבד קשה יותר עבורו בשחור. אבל בלי קשר לדרך בה הושג, כל תיקו עדיין מקרב את קרלסן לניצחון בדו-קרב, והלחץ על אנאנד להשיג ניצחון הולך וגובר לאור הסוף המתקרב.
להלן המשחק כפי ששודר באתר השחמט הישראלי (ההערות הם של הפרשן ולא של אייל סגל):
משחק מספר 448092
מגנוס קרלסן - וישוואנתן אנאנד
המשחק התשיעי, כמו השביעי, התנהל בפתיחה הספרדית וקרלסן חזר ונכנס להסתעפות חומת ברלין. אבל בעוד שהשביעי היה הארוך ביותר בדו-קרב, התשיעי היה הקצר ביותר וגם הדל ביותר בתוכן. הוא הדגים בפעם המי יודע כמה את הסולידיות של ההגנה הזו ואת האופן בו היא הורגת לעתים משחקים – מה שהפך אותה לשנואה בקרב לא מעט חובבי שחמט לא פחות מהחומה האמיתית בגרמניה, מאז שקרמניק הפגין כמה יעילה היא יכולה להיות כשניטרל בעזרתה את קספרוב בדו-קרב שלהם על אליפות העולם ב-2000.
קרלסן היה הראשון לסטות מהמשחק השביעי עם 11.פ-ה2 (במקום ר-ו4); אנאנד היה מוכן לכך היטב והמשיך במהירות 11…ב6 12.צ-ד1 ר-א6 – פיתוח של הרץ תוך כדי תקיפת הפרש על ה2. נראה שללבן שתי תגובות סבירות כאן: האחת היא להביא את הפרש ל-ד4, אבל מספר משחקים קודמים הדגימו שההמשך 12.פ(ה)-ד4 פ:ד4 13.פ:ד4 ג5 14.פ-ו5 ר-ה2! (מסיט את הצריח הלבן לערוגה לא נוחה) 16.צ-ד2 ר-ג4 17.פ-ה3 ר-ה6 טוב לשחור. במקום זאת, קרלסן בחר בתגובה השנייה – 13.פ-ו4.
מסע זה הופיע כבר ב-2012 במשחק בין דומינגז לפונומריוב מהליגה הספרדית, בו הלבן השיג יוזמה לאחר 13…צ-ד8 בעזרת שילוב בין לחץ לאורך הטור ד' וקידום הרגלי א' (תוך ניצול עמדתו של הרץ השחור על א6). אבל שוב, אנאנד היה מוכן היטב לכך ושיפר את משחקו של פונומריוב באמצעות עוד תמרון מסתורי למראה של הרץ, שנסוג ל-ב7:
הרץ עומד טוב יותר על ב7 מאשר על א6, ו"בזבוז הזמן" שהיה כרוך בתמרונו ההתחלתי לערוגה האחרונה משתלם מבחינה זו שהדבר גרם לפרש הלבן להגיע ל-ו4, ערוגה בה הוא מפריע לפיתוח הרץ כהה הערוגות, שעדיין ניצב על ערוגת המוצא שלו ב-ג1. (כל אלה יכולות להיראות כדקויות עמדתיות די מיקרוסקופיות – אבל זו הרמה בה מתרחשים היום רוב הקרבות התיאורטיים בברלין.)
קרלסן היה יכול להמשיך כאן, למשל, 14.ב3 ולפתח את הרץ שלו ל-ב2, עם המשך משחק התימרונים האיטי הנורמלי לפתיחה. במקום זאת, הוא בחר לבחון באופן מיידי וישיר יותר את האפקטיביות של משחק השחור עם 14.ה6 (תוך ניצול העובדה שהרץ השחור נטש את האלכסון ג8-ח3 וכבר אינו מגן על הערוגה הזו), מסע הפותח את העמדה. אנאנד, כאמור, היה מוכן היטב ושיחק (שוב במהירות) 14...ר-ד6! – מסע המנצל את נטישת ה5 על ידי הרגלי הלבן כדי להציב את הרץ השני של השחור, כהה הערוגות, בעמדה מצויינת בה הוא ממלא תפקיד הגנתי חשוב בכך שהוא תומך ברגלי על ג7, חוסם את הטור ד' בפני הצריח הלבן, ומונע מפרש לבן להתייצב בערוגה ה5 שפינה הרגלי.
קרלסן, לאחר מחשבה די ממושכת, הגיע כנראה למסקנה שכל יתרון פתיחה שהיה לו נעלם לגמרי בשלב הנוכחי, והחליט להחליף רגלים על ו7 ולנצל את חשיפת המלך השחור כתוצאה מכך כדי לכפות שח נצחי בעזרת הפרשים שלו. נסיונות של הלבן לשחק באופן שאפתני יותר עשויים כבר להוביל לנחיתות קלה – למשל, 18…פ:ד6 ג:ד6, המאפשר לשחור ליישר את הרגלים הכפולים שלו באגף המלכה ובכך להפוך את יתרון הרגלים המספרי באגף זה (4 לעומת 3) למוחשי יותר, לצד פיתוח הכלים ההרמוני יותר שלו.
מבחינת קרב הפתיחה היתה כאן איפוא הצלחה לאנאנד, שהשיג בשחור תיקו קליל וכמעט נטול מאמץ במשחק שנמשך רק כשעה – דבר שקשה מאוד להאמין כי קרלסן היה מעוניין מלכתחילה לאפשר לו. מצד שני, העובדה שהוא מוביל בדו-קרב השלם הקלה כמובן על קרלסן לקבל את ההחלטה לעצור את המשחק בשלב כה מוקדם ו"לבזבז" כך לבן.
**********
להלן המשחק כפי ששודר באתר השחמט הישראלי (ההערות הם של הפרשן ולא של אייל סגל):
משחק מספר 449022
וישוואנתן אנאנד - מגנוס קרלסן
אנאנד פתח את המשחק העשירי ב-1.ד4, כהרגלו, וקרלסן מצידו המשיך במנהגו לא לחזור על אותה פתיחה פעמיים ברציפות ושב להגנת גרינפלד מהמשחק הראשון. בעוד שבמחצית הראשונה של הדו-קרב היו לקרלסן סיבות לא להיות מרוצה ממה שהשיג בפתיחות כשחור, הרי שבמשחק השמיני השיג כזכור עמדה משביעת רצון לגמרי בגמביט המלכה; אלא שדווקא בגלל זה הניח, מן הסתם, שמחנה אנאנד ישקיע את מירב הזמן והאנרגיה בלחפש פתרונות לפתיחה זו ולא רצה להפוך את עצמו למטרה של הכנה כה ממוקדת. (ועם זאת, ברור שלאנאנד היתה הזדמנות להתכונן גם לגרינפלד באופן די ממוקד בעקבות המשחק הראשון.)
במקום להיכנס להסתעפות החילופין (עם 4.ג:ד5), כפי שעשה במשחק הראשון, אנאנד בחר הפעם במה שמכונה ההסתעפות הרוסית, עם4.פ-ו3 ר-ז7 5.מה-ב3. לאחר מסעו ה-11 של הלבן התקבלה עמדה מוכרת היטב, שסביבה מתנהל ויכוח תיאורטי מתמשך:
אחת השאלות המרכזיות סובבת סביב הרגלי החופשי והקדמי של הלבן ב-ד5 – עד כמה יתגלה כחזק; התקדמות שלו לעבר ערוגת ההכתרה כבר הכריעה משחקי גרינפלד רבים. בעיה פוטנציאלית אחרת הניצבת בפני השחור היא עמדתו של הפרש ב-א6, משם הוא אמנם תומך ברגלי על ג5 אבל גם נמצא בעמדה צדדית בה אינו משפיע כל כך על המשחק.
לאחר 11…צ-ה8 של קרלסן אנאנד בחר בהמשך לא כל כך שיגרתי עם 12.ר-ז5, אבל לפי המהירות בה המשיך קרלסן לשחק ניכר היה שלא הופתע – ואולי אחת הסיבות העיקריות לכך היא שאחד מעוזריו של אנאנד, וויטאשק, שיחק את ההסתעפות הזו בלבן נגד פונומריוב לפני שנתיים. כפי שכבר ציינתי בפוסטים קודמים, רפרטואר הפתיחות של עוזריו של אנאנד מהווה אינדיקציה טובה למדי לפתיחות בהן הוא עתיד להשתמש.
וויטאשק אמנם הפסיד אז, אבל אין ספק שאנאנד הכין שיפור וקרלסן לא המתין לראות מהו אלא סטה ראשון מאותו משחק עם 14…פ-ה4במקום …מה-ב6. עם זאת, אנאנד הצליח למצוא המשך שישמור על לחץ וימנע מהשחור להשתחרר לגמרי ולפתור את כל בעיות העמדה שלו. לאחר חילופים על ה4 הוא ויתר אמנם על ההמשך החריף ביותר, 16.ד6, המקדם מייד את הרגלי החופשי (אולי בין השאר כיוון שהניח שקרלסן התכונן אליו היטב), ואיפשר לקרלסן ליזום החלפת מלכות בעקבות 16.מה-ג1 מה-ו6 17.ר:ח6 מה:ב2. אבל בנקודה זו, במקום לזכות ברגלי על ידי 18.ר:ז7 באופן שיאפשר לשחור עמדה נוחה (כפי שממחישה ההסתעפות בלוח החי), אנאנד בחר בהמשך מאתגר יותר – 18.מה:ב2! ר:ב2 19.פ-ז5:
קרלסן שקע כאן במחשבה של למעלה מחצי שעה, ובמסיבת העיתונאים לאחר המשחק הודה שלא העריך נכון את חוזקו של הרעיון הזה. ללבן איומים לא מעטים הקשורים בעמדתו הלא נוחה של הרץ השחור על ה4, ובאפשרויות לקדם את הרגלי ד' בשילוב עם מסעים כמו ר-ג4 (שביחד עם הפרש על ז5 תוקף את ו7) או ר-ב5 (התוקף את הצריח על ה8). הסתעפות הממחישה את הסכנות הניצבות בפני השחור היא 19…ר-ג2? 20.צ-ד2 פ-ב4 (מגן על הרץ ב-ג2 ומתכנן לזכות בטיב באמצעות …ר-ג3) 21.ד6! ר-ג3 22.צ:ג2 פ:ג2 23.ר-ג4 (ההתקפה על ו7) צ-ו8 24.צ-ג1 עם התקפה על שני הכלים השחורים לאורך הטור ג', והלבן זוכה בחומר.
הרגע הדרמטי ביותר במשחק עבור הצופים התרחש בעקבות טעות מוזרה בשידור המסעים, כשעל המסכים הופיע לזמן קצר המסע 19…ר:ז2?? הצריך להוביל להפסד של השחור; אלא שלמעשה קרלסן שיחק 19…ר-ד4! שהוא כנראה המסע הטוב ביותר בעמדה – מוותר על זוג הרצים במקרה והלבן בוחר לשחק 20.פ:ה4, כפי שאכן עשה אנאנד, אך גם מציב את הרץ הנותר בעמדה חזקה החוסמת את הטור ד' עבור הצריחים הלבנים וכך מצמצמת את כוחו של הרגלי ד' החופשי והאיומים הקשורים בקידומו.
אנאנד היה יכול לזכות כאן בטיב על ידי 20.ר-ב5, אבל דבר זה היה מאפשר לשחור לשמור על זוג הרצים שלו ולהיפטר מהרגלי ד' המסוכן עם 20…ר:ד5 (הנה דוגמה למה שמתאפשר לשחור כתוצאה מחסימת הטור ד' עם הרץ השני). במקום זאת, אנאנד בחר בצדק בחילופין על ה4 וקידום הרגלי ל-ד6, היכן שהרץ כהה הערוגות שלו היה יכול לתמוך בו מ-ו4. לאחר המסע 23…פ-ב4 (המנסה להכניס סוף סוף את הפרש מ-א6 למשחק) התקבלה העמדה הבאה:
בנקודה זו חזרה על עצמה הדינמיקה של מה שהתרחש במשחק הראשון והחמישי של הדו-קרב: אנאנד לא הצליח לשמור לאורך זמן על יתרון או יוזמה חזקה כנגד קרלסן מרגע שהיה מחוץ להכנות הפתיחה שלו וצריך לשחק בכוחות עצמו. המסע הטוב ביותר ללבן כאן הוא כנראה 24.צ(ו)-ה1! המשתלט על הטור הפתוח ה' ומאיים להביא את הצריח ל-ה7 – כפי שניתן לראות בהסתעפויות המופיעות בלוח החי, ההמשך 24…פ:א2 25.צ-ה7 מסוכן מאוד לשחור, כיוון שיצטרך לוותר על טיב תמורת הרגלי החופשי של הלבן (ובנסיבות פחות מוצלחות מהאפשרות המקבילה שנוצרה במסע 20, אותה הזכרתי למעלה). הטוב ביותר לשחור הוא כנראה 24…פ-ג6, אבל הלחץ של הלבן נשמר.
במקום זאת, אנאנד שיחק 24.צ-ד2? המגן על הרגלי א2 שמותקף על ידי הפרש השחור, וכך איפשר לקרלסן להשתלט על הטור הפתוח החשוב עם 24…צ-ה8! ושני מסעים לאחר מכן להחליף רצים, כדי להקל את הלחץ, עם 26…ר-ה5. ללבן נותרה עדיין עדיפות קלה בזכות הרגלי הקדמי על ד6, אבל כאן חזרה על עצמה שוב דינמיקה שנראתה כבר במשחק החמישי: בעמדה עם יתרון קל בלבד וללא תכנית ניצחון ברורה אנאנד העדיף להרוג את המשחק מייד במקום לנסות ולהמשיך לענות את יריבו, כפי שקרלסן ודאי היה עושה. המסע28.ר:ב7 – הקרבת כלי זמנית, כיוון שהשחור צריך מייד להקריב בחזרה את הפרש שלו תמורת הרגלי ד' הלבן – הוביל לחילופים במסגרתם נעלם מהלוח הרגלי החזק של הלבן ולא נותרה לו יותר שום עדיפות נראית לעין; אנאד הציע תיקו וקרלסן הסכים.
**********
5.5-4.5 לקרלסן. מחר, במשחק ה-11, ניצבת בפני אנאנד החלטה משמעותית – האם לנסות ולגרור "בכוח" את המשחק לפסים חריפים כדי לנסות ולנצח בשחור, או (בהנחה שלא יעשה זאת וקרלסן מצידו לא יעניק לו מתנה יוצאת דופן) להשליך את כל יהבו על המשחק ה-12 והאחרון בו ישחק בלבן. כמובן שאם קרלסן ינצח מחר ויגיע ל-6.5 נקודות, המשחק הזה כבר לא יתקיים.
קרלסן-אנאנד II, משחק 11: קרלסן מגן על התואר
בסיום הפוסט הקודם כתבתי שאנאנד יצטרך להחליט האם לנסות ולשחק על ניצחון כבר במשחק ה-11 בשחור, או (בהנחה שמשחק זה יסתיים בתיקו) להשליך את כל יהבו על המשחק ה-12 והאחרון, בו יהיה לבן. ובכן, לפי תחילת המשחק היה נדמה שבחר באפשרות השנייה, אבל באמצע התברר שהוא הולך על הראשונה.
להלן המשחק כפי ששודר באתר השחמט הישראלי (ההערות הם של הפרשן ולא של אייל סגל):
שני היריבים נכנסו בפעם השלישית ברציפות (כשקרלסן בלבן) להסתעפות חומת ברלין, מה שעורר כצפוי לא מעט תגובות עוינות בקרב הצופים:
אנאנד היה הפעם הראשון לסטות מהמשחקים הקודמים, כשבמקום 9…מ-ה8 10.פ-ג3 ח5 – הסתעפות בה השחור מתמקד כמעט רק בבלימת יוזמת הלבן באגף המלך – בחר ב-9…ר-ד7, הסתעפות הנחשבת למעט פחות פסיבית והגנתית (אם כי עדיין סולידית מאוד עבור השחור). אנאנד המשיך ושיחק 12…ג5 בשלב מוקדם יחסית, מסע המרויח מרחב באגף המלכה אבל גם מאפשר לפרש לבן להתייצב על משלט מרכזי חזק ב-ד5; כהשלמה לרעיון הזה הוא קידם רגלי באגף המלך עם 15…ז5 – מסע המחליש אמנם את הערוגה ו6, אבל מונע מאותו פרש לבן לתמרן ל-ו4 ומקשה על הלבן לארגן פריצת רגלים באגף המלך. (היתרון המספרי של 4 לעומת 3 רגלים באגף זה הוא אחד הקלפים האסטרטגיים המרכזיים של הלבן בברלין.)
אנאנד המשיך במסעיו הבאים למנוע מקרלסן לפרוץ באגף המלך עם ח4 או ו4 (באמצעות הצבת הפרש ב-ז6 והרץ ב-ה7), והיה נראה שקרלסן, לפחות באופן זמני, ויתר על הרעיון. במקום זאת תימרן את הפרש השני שלו ל-ו6, אותה ערוגה שנחלשה בעקבות קידום הרגלי השחור ל-ז5:
הפרשים הלבנים עשויים להיראות מרשימים במבט ראשון, אך למעשה אינם עושים הרבה מלבד לחסום את העמדה. ובנקודה זו אנאנד ניצל את האופי הסטאטי של אגף המלך כדי לפרוץ באגף הנגדי עם 23…ב5!! – מסע מבריק ששינה לפתע את אופי המשחק והפך אותו לחריף בהרבה, תוך שהוא מעניק לשחור סיכויים לא רק להוציא תיקו אלא גם לנצח (אבל מצד שני מגדיל את סיכוייו להפסיד).
המסע נראה מפתיע במבט ראשון כיוון שהלבן יכול "פשוט" לקחת את הרגלי בשתי דרכים שונות – אלא שאף אחת מהן אינה טובה. 24.ג:ב5 יאפשר 24…ג6! 25.ב:ג6 מ:ג6 – הפרש על ד5 מותקף וצריך לסגת, הרגלי על ב3 ייפול, ועמדת הלבן קורסת. 24.א:ב5 יאפשר לשחור להפעיל את הצריח על הטור א': 24…א4 25.ב:א4 צ:א4 26.צ-ג1 (כדי להגן על הרגלי ב-ג4) 26…צ-א2 27.ר-ג3 פ-ו4! עם יוזמה חזקה.
בשידור החי ניתן היה לראות בבירור שקרלסן החל להרגיש פחות בנוח בשלב זה. לאחר כתשע דקות של מחשבה הוא שיחק 24.ר-ג3 כדי לשפר את עמדת הרץ, והניח לאנאנד ליזום את חילופי הרגלים: 24…ב:א4 25.ב:א4 (כך שני הצדדים נותרים עם חולשות רגלים) 25…מ-ג6. מסעו האחרון של אנאנד מפנה את הטור ב' שנפתח עבור הצריחים שלו, וכן מפעיל את המלך ומשתמש בו כדי להגביר את הלחץ על המרכז הלבן. קרלסן, מצידו, החליט להפעיל גם הוא את המלך שלו ולהביא אותו למרכז בתמרון לא שיגרתי (למצב בו כל כך הרבה כלים עדיין על הלוח), כדי לתמוך בערוגות ד5 ו-ה5 הנתונות תחת לחץ הולך וגובר – ושיחק 26.מ-ו3:
בנקודה זו, אנאנד הרגיש כנראה שמדובר ברגע קריטי במשחק ושקע במחשבה של למעלה מעשרים דקות. האפשרות הטובה ביותר לשחור היתה כנראה 26…ר-ה7! כדי להיפטר מצמד הפרשים המחזיקים את המרכז הלבן – למשל, אם ימשיך הלבן ברעיון של קידום המלך למרכז, כמו במשחק, עם 27.מ-ה4 יבוא 27…ר:ו6 28:ה:ו6 (או 28.פ:ו6 ר:ג4) 28…ר:ד5 29.ג:ד5+ מ-ד6 והיוזמה בידי השחור.
אלא שכמו במשחק התשיעי בדו-קרב הקודם, עצביו של אנאנד בגדו בו כשהלחץ הגיע לשיאו. הוא לא שיחק אמנם אף מסע בודד גרוע כל כך כמו אותו 28.פ-ו1?? משנה שעברה, אבל ביצע כאן שלושה מסעים רצופים שהיו בינוניים-עד-גרועים והפכו את עמדתו מעדיפה לנחותה מאוד. תחילה 26…צ(ד)-ב8, מסע טבעי כשלעצמו המיועד להפעיל את הצריח לאורך הטור הפתוח. אחריו הקרבת הטיב המפוקפקת 27…צ-ב4?! – היה עדיף פשוט להציב את הצריח ב-ב3; השחור מקבל אמנם תמורה מסויימת בעד הטיב בדמות רגלי חופשי ומוגן על ב4 ויותר מרחב לפעילות כליו, אבל כנראה שתמורה זו אינה מספיקה. (כדאי לשים לב שהמסע 27…ר-ה7 כבר אינו יעיל כאן, כיוון שהלבן יכול "לברוח" עם הפרש ל-ח5; בגלל שהצריח השחור עזב את הטור ד', הפרש על ד5 אינו זקוק עוד להגנה מצד הפרש השני.) ולבסוף, לאחר שקרלסן היכה את הצריח על ב4, 28…ג:ב4? – היה עדיף להכות עם הרגלי השני, כדי לפתוח לפעילות את הטור א' עבור הצריח ב-א8.
המשחק הגיע איפוא לעמדה הבאה:
מימוש עדיפותו של הלבן אינו פשוט – אבל קרלסן בדרך כלל לא מחמיץ הזדמנויות כאלה, והקילר אינסטינקט שלו נכנס כאן לפעולה בסידרת מסעים תכליתיים ומדוייקים: 29.פ-ח5! מ-ב7 30.ו4! – הפריצה באגף המלך מתרחשת אם כן סוף סוף; קרלסן הסביר במסיבת העיתונאים שהרץ השחור על ה6 מייצב את עמדת השחור ולכן חיוני להדוף אותו משם. 31…ז:ו4 (הלבן איים ו5) 31.פ(ח):ו4 פ:ו4 32.פ:ו4 ר:ג4 (אחרת יבוא פ:ה6) 33.צ-ד7 (מנצל מייד את החלשת הערוגה בעקבות תזוזת הרץ השחור) 33...צ-א6 34.פ-ד5! – מסע התוקף בו זמנית את הרגלים על ג7 (באופן ישיר) ועל ו7 (בגלל חסימת האלכסון לרץ השחור שהגן עליו).
מכאן ואילך הניצחון היה פשוט יחסית: הזכייה ברגלי על ו7 הפכה את הרגלי הלבן ה' לחופשי, ובאמצעות קידום הרגלים ז' ו-ח' נוצר רגלי חופשי שני; בעזרת המסעים 36.צ:ג7+ ו-38.פ-ב5 קרלסן פישט את העמדה לכלל סיום בו המלך והצריח שלו יכולים לעצור את התקדמות הרגלים השחורים באגף המלכה, בעוד המלך והרץ השחור אינם יכולים לעצור את הרגלים הלבנים באגף המלך. 6.5 – 4.5.
**********
בסיכומו של דבר, הדו-קרב היה צמוד ומותח יותר מזה של שנה שעברה, שבאופן מעשי הוכרע לטובתו של קרלסן כבר במשחקים 6-5 (עם הבזק אחרון של דרמה במשחק 9). הפעם, שני המשחקים הראשונים יצרו אולי את הרושם שקרלסן עומד לדרוס את אנאנד, אבל אז באה מכת הנגד של אנאנד במשחק השלישי ואיזנה את התוצאה. קרלסן עלה שוב ליתרון במשחק השישי, אבל במשך ארבעה (וחצי) המשחקים הבאים אנאנד שמר על הסיכויים שלו להשוות. ועדיין, כמו בשנה שעברה, ניתן לומר באופן חד-משמעי שהשחקן הטוב יותר ניצח.
כמו בשנה שעברה, אגב, מד-הכושר היחסי של שני היריבים חזה במדוייק את תוצאת הדו-קרב: הפעם הפרש הנקודות ביניהם היה מעט קטן יותר, וקרלסן אכן ניצח בפער של שני משחקים במקום שלושה. למעשה התחזית המדוייקת לגמרי היתה 6.6 – 4.4 שכמובן אינה תוצאה אפשרית, כך שקרלסן איבד (ואנאנד הרויח) נקודת מד-כושר אחת.
בהשוואה לשנה שעברה, ניתן לומר שהפתיחות של אנאנד בלבן היו אפקטיביות הרבה יותר. בעוד שאז שיחק 1.ה4 בארבעה מתוך חמשת המשחקים הלבנים שלו ולא השיג בהם דבר, הפעם עבר ל-1.ד4 (כמו במשחק 9 של הדו-קרב הקודם) והצליח להפעיל על קרלסן לחץ מתמשך – להוציא את משחק 8, בו קרלסן הצליח לנטרל לגמרי את הפתיחה של אנאנד בעזרת הכנה מצויינת. במשחק 3 אנאנד זכה בעיקר בזכות הכנה תיאורטית עמוקה, ובמשחקים 1, 5 ו-10 הצליח להשיג דרגה כזו או אחרת של יתרון או לחץ מהפתיחה.
אלא ששלושת המשחקים הללו גם המחישו את חוסר יכולתו של אנאנד לגבור על קרלסן במאבק "נורמלי" על גבי הלוח: מרגע שהשניים החלו לשחק בכוחות עצמם, קרלסן הצליח או להשוות או אפילו להתקרב מאוד לניצחון (במשחק 1). והמדובר היה לא רק באיכות המסעים אלא גם בגישה: היתה תחושה שבמשחקים 5 ו-10 אנאנד ויתר על הניסיון לנצח ונתן לקרלסן תיקו קל מדי, עם מסעים כמו 27.צ-ב7 או 28.ר:ב7 (בהתאמה), בעמדות בהן היה לו עדיין יתרון קטן – גם אם לא תכנית ברורה לניצחון. קרלסן, אם היה בלבן, לעולם לא היה משחק מסעים כאלה.
את מה שקרה במשחק 11 השוויתי כבר למשחק התשיעי בדו-קרב הקודם. על שני הנצחונות הראשונים של קרלסן, במשחקים 2 ו-6, ניתן לומר שלמרות הרושם הרב שעשו באשר לעוצמת משחקו היו פחות "מושלמים" מאלה שבמשחקים 5 ו-6 בשנה שעברה, מבחינה זו שלא מימש את יתרונותיו באופן חלק או יציב לגמרי מרגע שהשיג אותם. במשחק השני, ניתוחים הראו שקרלסן היה קרוב להשמיט את יתרונו ושעם 34…מה-ד2! במקום 34…ח5?? השחור היה כנראה יכול לחלץ תיקו במשחק מדוייק. במשחק השישי התרחש כמובן אותו צמד עיוורונות דרמטי במסע ה-26, כשאנאנד מחמיץ הזדמנות פז להשיג סיכויי ניצחון מצויינים בשחור ואולי לעבור לעמדת הובלה בדו-קרב. אבל ייתכן שדווקא המזל שקרלסן נהנה ממנו באותו רגע יתרום להעצמה גדולה עוד יותר של תדמיתו, כחביבה של קאיסה.
