בפעם הקודמת עזבנו את הטורניר כאשר איבנצ'וק מוביל וקרלסן חצי נקודה אחריו. קרלסן, כאמור, פתח באופן חלש יחסית עם שני תיקו והפסד מפתיע לוויטאשק בסיבוב השלישי; אבל ההפסד הזה כנראה טילטל אותו ובעקבותיו באה סידרה של שישה נצחונות (רצף הנצחונות הארוך ביותר בקריירה של קרלסן עד כה). הפוסט הקודם, בו ניתחתי את המשחקים נגד ארוניאן וקרואנה, נכתב כשהרצף עמד על שלושה משחקים; אחריו באו נצחונות על הו ייפאן, ג'ובאבה ורג'בוב. הנה האחרון ביניהם, מהסיבוב התשיעי:

משחק קלאסי מספר 1740780

מגנוס קרלסן - טימור רדג'בוב

המשחק התנהל בפתיחה הספרדית, כשרג'בוב משחק 3…פ-ו6 וקרלסן מגיב במערך ה"אנטי-ברלין" עם 4.ד3 ו-ר:ג6 (מסע המוותר על זוג הרצים אבל מחליש את מבנה הרגלים השחורים באגף המלכה) מעט לאחר מכן. העמדה שהתקבלה לאחר תשעה מסעים:

זהה כמעט בדיוק לזו שהופיעה על הלוח בשלב מקביל בניצחון של קרלסן על גרישצ'וק בתחרות המועמדים ב-2013, וכן בניצחון שלו על אנאנד במשחק השני בדו-קרב האחרון על אליפות העולם (למרות שבאף לא אחד מהמשחקים הללו תשעת המסעים הראשונים היו זהים לגמרי): נראה שקרלסן מרגיש נוח מאוד בסוג כזה של מבנים.

רגע חשוב הגיע לאחר 19.ר-ה3:

המסע הזה יוצר את האיום 20.ג5, ולשחור היו מספר דרכים להתגונן מולו – למשל, 19…ר:ה3, ר-ד4 או מה-ה7 (אבל לא 19…פ-ה6, כיוון שהדבר יוביל לאובדן הרגלי על ה5). רג'בוב בחר כאן בדרך מפתיעה כששיחק 19…ג5; המסע הזה נראה מפוקפק מאוד מבחינה עמדתית, כיוון שהוא חוסם את הרץ השחור על ב6 והופך אותו, זמנית לפחות, למה שמכונה "רגלי גדול". אבל יש בו גם היגיון, בפרט בחיזוק השליטה על הערוגות הכהות במרכז הלוח – ובמיוחד אם הפרש השחור, שתומרן דרך ח7 ל-ו8 במסעים הקודמים, ימשיך ל-ה6 ויצליח להתייצב על ד4; קרלסן עצמו אמר בראיון אחרי המשחק שהמסע הזה של רג'בוב הפתיע אותו מאוד וגרם לו להרגיש שאינו מבין את העמדה כהלכה.

לרג'בוב היתה אכן הזדמנות להביא את הפרש שלו ל-ה6 (ומשם ל-ד4) במסע ה-22, אבל מסיבה כלשהי לא ניצל אותה ומצבו החל להידרדר, כשקרלסן הולך ומרכז כלים באגף המלך סביב המלך השחור באופן שהזכיר את אותו משחק שני בדו-קרב נגד אנאנד. כמו אנאנד, גם רג'בוב לא הצליח למצוא מבנה הגנתי טוב (במסע ה-25, למשל, היה חשוב לשחק …ז6 כדי לשמור על שליטה כלשהי בערוגות הבהירות), ומלבד זאת הוא נותר באופן מעשי עם כלי פחות, כיוון שהרץ על ב6 היה לגמרי מחוץ למשחק.

במסע ה-30 רג'בוב ויתר על הזדמנות להחליף מלכות, כיוון שהדבר היה מוביל לסיום אבוד מבחינתו כשכליו משותקים, אבל נוכחות המלכות איפשרה לקרלסן להכריע את המשחק באמצעות התקפה ישירה על המלך השחור:

31.פ:ז7!! מ:ז7 32.מה-ח5! (תוקף את ח6 ומונע מהמלך השחור להימלט דרך ו7) 32…פ-ח7 33.ר:ח6+ מ-ח8 34.מה-ז6 (עם איום מט על ז7) 34…מה-ז8 (34…צ-ז8 יפסיד ל-35.צ-ד8! שמחדש את איום המט על ז7, בגלל ריתוק הצריח השחור) 35.ר-ז7+! מה:ז7 36.מה:ה8+. הלבן החזיר לעצמו את החומר שהקריב עם ריבית ושומר על יוזמה מכריעה; רג'בוב נכנע מספר מסעים מאוחר יותר, בעקבות 40.צ-ז3, בעמדה בה הוא עומד לאבד לפחות כלי.

לאחר המשחק הזה קרלסן קצת דעך שוב וסיים את הטורניר עם ארבע תוצאות תיקו, כשבשני המשחקים האחרונים (נגד דינג וסאריץ') הוא אף נקלע לעמדות לא נוחות וצריך להיזהר לא להפסיד – אבל זה היה מספיק כדי להקדים את כל האחרים.

קרלסן זוכה אם כן בוייק אן זה בפעם הרביעית (הפעמים הקודמות היו ב-2008, בגיל 17 ובמשותף עם ארוניאן, 2010 ו-2013). בכך הוא משווה את מספר הזכיות של ארוניאן – וניתן לומר שאף עולה עליו באופן איכותי, כיוון שמתוך הזכיות של ארוניאן שתיים היו משותפות – ומתקרב לשיא חמש הזכיות של אנאנד. (קספרוב, אגב, זכה בוייק אן זה "רק" שלוש פעמים, בין 1999 ל-2001 – דבר הקשור במידה רבה לכך שאלה היו הפעמים היחידות בהן השתתף בטורניר.)

**********

אבל במובן מסויים, הדרמה הגדולה ביותר של הטורניר התרחשה במקומות (בטבלה) שמאחורי קרלסן, כשבסיבובים המאוחרים מספר שחקנים צעירים – סו, גירי, ושייה לגרב ודינג לירן – פרצו קדימה, ולבסוף סיימו כולם במקום שני-חמישי משותף, עם חצי נקודה פחות מהמנצח.

משחק שסימל את הפריצה הזו היה הניצחון של סו על איבנצ'וק (נציג הדור ה"ישן") בסיבוב השמיני. הסיבוב החל כשאיבנצ'וק וקרלסן מובילים במשותף עם 5 נקודות, ואחריהם סו, ושייה לגרב ודינג עם 4.5. כל השלושה האחרונים – וגם קרלסן – ניצחו, וכך הותירו את איבנצ'וק במקום החמישי. בסיבובים הנותרים איבנצ'וק דעך (בהשוואה לפתיחה המצויינת שלו) וסיים עם חמש תוצאות תיקו רצופות.

משחק קלאסי מספר 1740781

ואסילי איבאנצ'וק - ווסלי סו

עד המסע ה-13, המשחק עקב אחרי אנאנד – ארוניאן מהסיבוב הראשון של תחרות המועמדים השנה. בפתיחה הספרדית, בהסתעפות של אנטי-אנטי-מרשל (כלומר – השחור מציע את גמביט מרשל במסע השביעי, הלבן נמנע ממנו, והשחור "מתעקש" בכל זאת להקריב רגלי עם …ד5), ארוניאן שיחק אז את החידוש 11…מה-ד7(!), ולאחר שהלבן לכד את הרגלי על ה5 התקבלה העמדה הבאה:

ארוניאן המשיך כאן 13…פ-ו6(?), אנאנד השיג יתרון לאחר מספר מסעים, ולבסוף זכה במשחק עמדתי יפה. אלא שהתברר כי ארוניאן לא הבין את מלוא הפוטנציאל שהיה טמון בחידוש שלו והחמיץ הזדמנות מצויינת להציב בפני אנאנד קשיים גדולים מאוד ואולי לנצח. לרשות השחור עומד כאן רעיון הקרבת הכלי המפתיע 13…פ-ו4! (תוקף את ז2) 14.פ-ו3 פ:ז2! 15.מ:ז2 א5!!:

מסעו האחרון של השחור מאיים ללכוד את הרץ הלבן באמצעות קידום הרגלי ל-א4 וגם מכין את העברת הצריח השחור דרך א6 לאגף המלך, כדי להצטרף להתקפה על המלך הלבן שהגנתו נחלשה מאוד. העמדה מסוכנת מאוד עבור הלבן, ואפילו במשחק מדוייק לגמרי המקסימום אליו הוא יכול לשאוף הוא תיקו. לא רק לבני אדם, אלא גם למחשבים קשה למצוא את הרעיון הזה (כלומר, להעריך נכון את העוצמה של הקרבת הכלי בלי להגיע לעומק ניתוח גדול במיוחד), וארוניאן ועוזריו אכן החמיצו אותו, כאמור – אבל אחרי המשחק הוא התפרסם בכמה וכמה מקומות והפך לחלק מהידע התיאורטי של הפתיחה.

למעשה, כבר בזמן המשחק עצמו, אחד מאלה שניתחו אותו באופן חי (רב האמן הבולגרי אלכסנדר דלצ'ב), הזכיר את רעיון הקרבת הכלי כמשהו שאיבן צ'פרינוב, שעבד מספר שנים כעוזרו של טופלוב, הראה לו עוד ב-2011. הרעיון הוזכר גם על ידי אניש גירי בניתוח של המשחק שהתפרסם מעט אחרי תחרות המועמדים בגליון של New In Chess, מגזין השחמט הפופולרי ביותר:

והכי חשוב – הוא הוזכר כאן בבלוג! וגם הופיע ממש על הלוח במספר משחקים ששוחקו במהלך 2014 ונמצאים במאגרי הנתונים. על רקע כל זה, די מדהים שאיבנצ'וק – הנחשב בדרך כלל כבעל ידע אנציקלופדי בפתיחות – פשוט לא הכיר את הרעיון והופתע כשסו שיחק אותו (בתמונה בראש הפוסט ניתן לראות אותו חושב על העמדה בעקבות 15…א5). לאחר מחשבה של כ-24 דקות החליט להחזיר מייד טיב ושיחק 16.צ:ה7 כדי לחסל את הרץ השחור, אחד הכלים היכולים להשתתף בהתקפה המתפתחת על המלך הלבן.

אבל מסע זה לא היה טוב ואיבנצ'וק נקלע מהר מאוד לעמדה קשה, כשסו מנהל את ההתקפה באופן יעיל ומדוייק. 18…צ-ו6 תקף (ביחד עם הרץ החזק מאוד על ב7) את הפרש הלבן על ו3, כדי לגרום ללבן לשחק 19.ד5 החוסם את אלכסון הרץ – ובעקבות זאת הרגלי על ד5 הפך מטרה להתקפה, והלבן לא היה יכול להגן עליו לאורך זמן. כשהשחור לכד את הרגלי הזה כעבור מספר מסעים, עם 25…מה:ד5, הדבר יצר איומי מט קטלניים לאורך האלכסון א8-ח1. איבנצ'וק שיחק 26.מה-ז1 כדי להתגונן מפני איום המט המיידי על ז2, אבל אחרי26…מה-ו3! נכנע:

השחור מאיים ב-27…צ:ז3! כש-28.מה:ז3 מוביל למט על ח1 ו-28.ו:ז3 מוביל למט במספר מסעים אחרי 28…מה-ה2+. אם הלבן ינסה להתגונן מפני האיום הזה על ידי 27.ר-ה3, תכריע הקרבת המלכה היפה 27…מה:ה3!! 28.ו:ה3 צ-ד2+, שוב עם מט מהיר.

עוד משחק דרמטי במיוחד וראוי לציון הוא הניצחון של גירי על סו בסיבוב הלפני אחרון. המשחק היה חשוב מאוד מבחינת סיכויי הזכייה של שני השחקנים, כיוון שהם החלו אותו כאשר סו במרחק חצי נקודה מקרלסן וגירי במרחק נקודה שלמה; כמו כן, לסו חיכה בסיבוב האחרון משחק קל יחסית (בלבן נגד ואן ויילי – שאותו אכן ניצח לבסוף), כך שתיקו במשחק הזה היה מותיר לו סיכויים טובים להדביק את קרלסן. אבל גירי הפתיע אותו בפתיחה הלא שיגרתית ששיחקו עם חידוש מצויין (10.ג5!), זכה ברגלי בשלב מוקדם, ולמרות הגנה עקשנית מאוד של סו הצליח לבסוף לממש את היתרון הזה בסיום מלכות מרתוני שנמשך עד המסע ה-111 (ולתוך השעה השביעית של המשחק). כך נשבר, אגב, רצף של 54 משחקים ללא הפסד שהיה לסו. גירי התייצב איפוא חצי נקודה אחרי קרלסן וניצחון בסיבוב האחרון (בשחור נגד וויטאשק) היה מאפשר לו להדביק אותו, אבל הוא סיים את המשחק הזה בתיקו.

הטבלה הסופית נראית איפוא כך: 1.קרלסן – 9 נקודות (5+); 5-2.ושייה לגרב, גירי, סו, דינג – 8.5 (4+); 6.איבנצ'וק – 7.5 (2+);7.קרואנה – 7 (1+); 8.רג'בוב – 6 (1-); 10-9.וויטאשק, ארוניאן – 5.5 (2-); 11.הו ייפאן – 5 (3-); 12.סאריץ' – 4.5 (4-); 13.ואן ויילי – 4 (5-); 14.ג'ובאבה – 3 (7-).

משהו על זה שסיים במקום האחרון. כפי שכבר ציינתי מספר פעמים בפוסטים קודמים, ג'ובאבה הוא שחקן מעניין ויצירתי במיוחד האהוב בזכות התכונה הזו על הרבה מאוד חובבי שחמט, אבל גם חסר את הסולידיות והקשיחות המנטלית הנדרשות כדי להתבסס בצמרת הגבוהה - והטורניר הנוכחי, בו סיים עם לא פחות מתשעה הפסדים, המחיש את הדבר באופן די אכזרי. זה הזכיר לי שנפתלי ציטט פעם באחת התגובות מישהו שאמר עליו שבין שחקני הצמרת הוא כמו הבחורה הכי יפה אבל גם הכי מטומטמת בכיתה. ג'ובאבה הפגין בלא מעט משחקים "עודף יצירתיות", כששיחק את הפתיחה באופן מפוקפק מאוד שהוביל ישירות להפסד (כמו נגד דינג וארוניאן), או לחילופין כשהשיג עמדות טובות ואז קלקל אותן עם מסעים ביזאריים (כמו 17.מ-ה3 נגד סאריץ'). אבל מעבר לכך, הוא הפגין חוסר יכולת – או חוסר רצון – לנקוט בנוהל בקרת נזקים לאחר רצף של הפסדים באמצעות מעבר לצורת משחק סולידית יותר, כפי שעושים שחקנים רבים במקרים כאלה, פשוט כדי להשיג תיקו ולעצור את הדימום. ג'ובאבה, לעומת זאת, המשיך לשחק באופן הרפתקני, וגם להתרסק, משחק אחרי משחק. בעקבות הטורניר הזה מד הכושר של ג'ובאבה צנח ביותר מ-30 נקודות, אל מתחת ל-2700, וכדי לחזור ולקבל הזמנות לאירועים מסדר גודל דומה הוא יצטרך לנסות ולשקם הן את מד הכושר והן את הרושם הכללי שהותיר בשני טורנירי הגרנד פרי שעוד מצפים לו השנה.

**********

כדאי להגיד כמה מילים גם על קבוצה ב'. כפי שכבר ציינתי בפוסט על הטורניר בשנה שעברה, זכייה של שחקן צעיר בקבוצה זו נוטה לבשר טובות לגבי המשך הקריירה: בעשור האחרון, רשימת הזוכים בה כוללת את קריאקין (2005, בגיל 15), קרלסן (2006, בגיל 15), קרואנה (2009, בגיל 16 וחצי) וגירי (2010, בגיל 15 וחצי). ובכן, השנה הצטרף לרשימה Wei Yi בן ה15 וחצי (אחד מאותם סינים צעירים שהזכרתי בפוסט סיכום השנה), שהיה המדורג השני בתחרות אחרי דויד נאבארה. הוא החל אותה עם 2675 נקודות מד כושר וסיים אותה על סף ה-2700, במקום 49 בדירוג העולמי (קרלסן, בגיל מקביל, היה מדורג במקום 31 עם 2675 נקודות), ובתוצאה פנטסטית של 10.5 נקודות – 8 נצחונות (כולל כל שישה המשחקים שלו בלבן) ו-5 תיקו. הזכייה הזו בטורניר מבטיחה לו השתתפות בקבוצה הראשית בשנה הבאה.

Wei Yi הפגין ברוב הנצחונות שלו יכולת התקפית-טקטית מרשימה; הנה דוגמה מהמשחק נגד אן האסט (אלופת הולנד לנשים) בסיבוב הלפני אחרון:

משחק קלאסי מספר 1740782

Wei, Yi - Haast, A.

המשחק התנהל בנוסח חריף במיוחד של הסתעפות פאולסן בהגנה הסיציליאנית, שהופיע שלושה ימים לפני כן במשחק בין סאריץ' לגיריבקבוצה הראשית של הטורניר. השניים חזרו על המסעים עד ל-15…מה-ג7:

אותו משחק נמשך 16.ר-ז5 צ-ג8 ובסופו השחור ניצח. הסיני היה הראשון לסטות ממנו כששיחק 16.מ-ב1, מסע הטומן מלכודת שהאסט אכן נפלה בה כשהמשיכה, כמו גירי, עם 16…צ-ג8?, מסע הנראה טבעי מאוד בעמדה (מפתח את הצריח ומציב אותו על הטור הפתוח למחצה, מול המלך הלבן); אלא שהוא מפסיד באופן כפוי ל-17.ו6!!. הרעיון התברר לאחר 17…פ:ו6 18.צ:ו6! ז:ו6 19.ר-ב6! – הרץ הלבן תוקף את המלכה השחורה וזו אינה יכולה ללכוד אותו בגלל מט מיידי על ד7 (בעקבות פתיחת האלכסון ח3-ג8 למלכה הלבנה במסע ה-17). היה חשוב לשחק מ-ב1 במסע ה-16 כדי לאפשר זאת, כיוון שכך נמנעת מהשחור התראת שח עם ר-ח6 המפנה למלך ערוגת מילוט ב-ו8 (כפי שניתן לראות בלוח החי).

אחרי רצף מסעים כפויים הלבן החזיר לעצמו, איפוא, עם ריבית את החומר שהקריב באופן זמני, כשלכד את הרץ השחור על ב7. חילופי מלכות במסע ה-21 היו מובילים את השחור לסיום נחות מאוד, כנראה אבוד; במקום זאת האסט בחרה ב-21…צ-ב8, כדי לנסות וללכוד בחזרה כלי לבן, והדבר איפשר לסיני לסיים את המשחק באופן ספקטקולרי אחרי עוד רצף של מסעים כפויים:

25.ר-ד8+! מ-ה6 (25…מ:ד8 מפסיד את המלכה השחורה ל-26.מה:ג6 – לא ניתן להכות בחזרה בגלל ריתוק הרגלי לאורך הטור ד') 26.מה-ח3 מט.

**********

בסיכומו של דבר, הרושם החזק ביותר שהותיר הטורניר (בשתי הקבוצות) הוא של אנרגיה מתפרצת עצומה מצד קבוצת שחקנים צעירים ורעבים להצלחה; הצילום המופיע בראש הפוסט, בו רואים שלושה מהטורפים הצעירים מקיפים את איבנצ'וק, אחד ה"זקנים" המעטים שעוד נותרו בעדר, נראה לי סמלי מאוד מבחינה זו. כל אלה שסיימו בחמשת המקומות הראשונים בקבוצה הראשית הם בני פחות מ-25, וזה אפילו בלי קרואנה, שסיים רק במקום השביעי.

בהקשר זה, הטורניר גם חולל תנודות ברשימת מד הכושר שצריך עוד להמתין ולראות כמה יהיו משמעותיות לטווח ארוך, אבל ניתן כבר לומר כי הן גורמות להירארכיה בצמרת מתחת לקרלסן להיראות כרגע פתוחה מתמיד: קרואנה, לאחר עוד הופעה בינונית למדי, שומר אמנם על המקום השני, אבל הפער בינו לבין קרלסן גדל מחדש בעוד שזה בינו לבין המקום השלישי נמחק כמעט לגמרי; גירי מטפס למקום החמישי (ברשימה הרשמית שתופיע בתחילת פברואר הוא עתיד לעקוף את אנאנד בזכות עיגול נקודות ומספר משחקים גדול יותר בחודש האחרון); סו מטפס למקום השביעי (כך שהוא הופך באופן ברור למדורג מס' 1 של ארה"ב, לפני נקמורה); בעוד שארוניאן צונח לתחתית העשירייה הראשונה, בעקבות המשך סידרת ההופעות הבינוניות ומטה שלו מאז הזכייה בוייק אן זה בשנה שעברה.