ביום שני האחרון החלה בבאדן באדן תחרות מהסוג הידוע כ"טורניר על" (super tournament). משתתפים בה שמונה שחקנים: קרלסן, קרואנה, אנאנד וארוניאן מהטופ-10 (לפחות ברשימת הדירוג הרשמית האחרונה; נכון לעכשיו ארוניאן, שנמצא בתקופה לא טובה, צנח למקום ה-11 בדירוג החי), אדמס ובאקרו, גם הם שחקנים מהצמרת – אם כי הקצת פחות גבוהה, ושני שחקנים גרמנים מקומיים – ניידיץ' וברמידזה (הראשון מביניהם מהטופ-50); אלה העפילו לתחרות דרך טורניר קוואליפיקציה מיוחד שנערך בשנה שעברה על ידי הספונסר של התחרות והשתתפו בו  שחקני הנבחרת הגרמנית.

טורנירים כאלה (באורך זמן קלאסי, להבדיל משחמט מהיר ובליץ), המתנהלים בשיטת round-robin או "ליגה" – כלומר, כולם משחקים נגד כולם – הם במידה רבה חוט השידרה של השחמט המקצועני ברמות הגבוהות. הפורמט שלהם נחשב ככלל לכזה הבוחן את יכולתם של השחקנים באופן היסודי והרציני ביותר (בהשוואה לשיטת נוקאאוט או לשיטה השוויצרית בה מתנהלים טורנירים "פתוחים"), ומספר טורנירי העלית בפורמט הזה בו זוכה שחמטאי לאורך הקריירה שלו – אם בכלל – הוא אחד מסוגי ההישגים המרכזיים בהם הוא נמדד.

אפשר להשוות זאת במידה מסויימת לזכיות של טניסאים בטורנירי גרנד סלאם, אבל עם שני הבדלים בסיסיים חשובים. האחד הוא שבשחמט ישנו סבב אליפות עולם, והיוקרה הגדולה ביותר קשורה בסופו של דבר בתואר אלוף העולם – שאינו קיים בטניס. השני הוא שאין בשחמט סבב יציב כמו בטניס של טורנירים הנחשבים ל"ראשיים" – לא כל הטורנירים שומרים על אותה דרגת חוזק במהלך השנים, וישנם לא מעט הנעלמים לאחר מספר שנים (או שהם בכלל חד פעמיים), לעומת חדשים הצצים בדרך כלל במקומם. טורניר וייק אן זה שהסתיים לא מזמן ונערך השנה בפעם ה-77 הוא יוצא דופן מבחינה זו.

בהקשר זה, גם מושג "טורניר העל", למרות שמשתמשים בו הרבה, אינו מוגדר למעשה באופן מדוייק ומוסכם. יש אירועים שכולם יסכימו, מן הסתם, לגבי השתייכותם לקטגוריה הזו – כמו גביע סינקפילד האחרון, בו כל שישה המשתתפים היו מהטופ-10; אבל ישנם אירועים שהם גבוליים יותר מבחינה זו. אולי לכן גם הנתון המדוייק לגבי מספר הזכיות של שחקנים בטורנירים כאלה אינו ממש זמין.

באתר chess24 הופיע לאחרונה מאמר המציע קריטריונים ברורים למדידת הנתון הזה, וכך גם להשוואת הדומיננטיות של שחקנים בולטים בהיבט הזה של הקריירות שלהם. ההגדרה המוצעת שם לטורניר על היא: אירוע בין לאומי (להבדיל מאליפויות לאומיות) שמשתתפים בו לפחות שני שחקנים המדורגים בטופ-10 (בזמן הטורניר או בטווח של עד שנה ממנו); והייתי מוסיף לכך – ששאר השחקנים, או לפחות רובם הגדול, אינם חלשים מהם באופן קיצוני. אין ספק שיש כאלה שיראו את ההגדרה הזו כפתוחה או "ליברלית" מדי, אבל בסך הכל היא נראית לי סבירה למדי – היא משאירה בחוץ, למשל, טורנירים אליהם הוזמן שחקן אחד חזק במיוחד ל"קישוט", וכשעושים את הספירה מגלים שמספר מועט של שחקנים זכו, בסופו של דבר, במספר משמעותי של טורנירים כאלה.

עיתוי המאמר קשור בכך שזכייתו של קרלסן בוייק אן זה היא סמלית, מבחינה זו שהוא כבר קרוב מאוד להדביק במספר הזכיות הכולל שלו את אלה של השחקנים הגדולים בדור שקדם לו. למעשה, לאור כמה תיקונים שנראה לי כי צריך לעשות בספירה המוצגת שם, אפשר לומר שהוא הדביק אותם ממש (אם כי הדבר אינו סופי, כיוון שהם עוד פעילים). וייק אן זה 2015 הוא טורניר העל ה-22 בו זוכה קרלסן; בכך הוא משווה את מספר הזכיות של אנאנד וקרמניק, השחקנים הדומיננטיים ביותר בדור שפרץ לצמרת הגבוהה בסוף שנות ה-80 – תחילת ה-90. ההירארכיה של גדולת השחקנים באותו דור משתקפת גם במספר הזכיות של נציגים בולטים אחרים שלו – טופלוב 18; איבנצ'וק 17; גלפנד 15. מבין השחקנים הצעירים יותר, לארוניאן (שהוא כבר בתחילת שנות השלושים שלו) יש 11, ומבין השחקנים שהם בערך בגילו של קרלסן או צעירים ממנו (כלומר, בשנות העשרים המוקדמות), קרואנה (עם 7) וקריאקין (עם 5) הם בינתיים היחידים עם מספר זכיות משמעותי.

טורניר העל הראשון בו זכה קרלסן (בגיל 17) היה וייק אן זה 2008 – כלומר, לפני 7 שנים בדיוק. העובדה שמאז הספיק לזכות במספר זהה של טורנירים לזה שאנאנד וקרמניק זכו בו בלמעלה משני עשורים של קריירה בצמרת הגבוהה היא אינדיקציה טובה לכך שמדובר בשחקן מסדר גודל שונה בפרספקטיבה היסטורית, כזה שכדי לקבל את קנה המידה המתאים לו צריך להזכיר שם אחר – קספרוב. נתון הקריירה של קספרוב, המיתמר מעל כל אלה שהזכרתי עד כה, הוא זכייה ב-40 טורנירי על, וזאת במשך 24 שנים (בין 1981, כשהיה בן 18, ל-2005, כשהודיע על פרישה משחמט תחרותי). מתוכן, אגב, תשע הזכיות בלינארס – טורניר שבמשך כשני עשורים, מאז סוף שנות ה-80, נחשב לחזק וליוקרתי ביותר (וכונה "ווימבלדון של השחמט") – הן כנראה מקבץ הזכיות המרשים ביותר של שחקן בטורניר בודד. (לטעמי מרשים יותר מעשר הזכיות של קרמניק בדורטמונד, טורניר שבממוצע הוא בבירור פחות חזק.)

אם קרלסן ימשיך בקצב הזכיות הנוכחי שלו (בין שניים לארבעה טורנירים בשנה) ייתכן מאוד שבסופו של דבר ישיג ואף יעבור את המספר של קספרוב. עם זאת, נתון נוסף שכדאי לזכור כאן קשור בכך שקספרוב היה סלקטיבי מאוד ביחס לטורנירים שבחר להשתתף בהם (בנוסף לכך שבמהלך שנות ה-80 היה עסוק במשך כארבע שנים בעיקר בדו-קרבות מתישים עם קרפוב): הוא שיחק בסך הכל ב-50 טורנירי על במהלך הקריירה הבוגרת שלו, כך שהנתון המדהים ביותר לגביו בהקשר זה הוא למעשה 80% של זכיות. לקרלסן, השחקן היחיד בשני העשורים האחרונים שניתן בכלל להשוות אליו מבחינה זו, יש כ-65% זכיות (19 מתוך 29 טורנירים) מאז שביסס באופן שיטתי את הדומיננטיות שלו, בסוף 2009.

למטה מופיע פירוט הזכיות של השחקנים שהזכרתי, כשבכל שנה יש לינק לטבלה הסופית של הטורניר המדובר. בנוסף למה שכבר אמרתי לגבי הגדרת טורניר העל בה אני משתמש, היה צריך להכריע גם בשאלה איך להתייחס לשוברי שוויון. כאשר כמה שחקנים מסיימים בצמרת עם אותו מספר נקודות, לעתים פשוט מכריזים עליהם כזוכים משותפים בטורניר ולעתים משתמשים בשובר שוויון כלשהו (ידוע מראש, כמובן) כדי להכריע ביניהם ולהכריז על מנצח בודד. אין קונצנזוס ברור, בקרב חובבים וגם בקרב השחקנים עצמם, עד כמה צריך לקחת את שוברי השוויון הללו (שאינם אחידים בין הטורנירים השונים) ברצינות – כלומר, האם צריך להתייחס לשחקן שהפסיד בשובר שוויון כזה כאחד המנצחים בטורניר או לא. אני נוטה לחשוב שצריך לכבד את החלטות מארגני הטורנירים בהקשר זה, ולכן הלכתי גם כאן בעקבות אותו מאמר ולא ספרתי בין הזכיות מקרים של הפסדים בשוברי שוויון – אבל ציינתי אותם בסוף כל רשימה. כמו כן, ציינתי עבור כל שחקן כמה מהזכיות שלו הן משותפות או בשובר שוויון; ניתן לומר שככל שמספר הזכיות שאינן כאלה (מה שמכונה clear first) גדול יותר, הדבר מעניק מימד איכותי יותר לנתון הכולל.

עוד שתי הערות טכניות לגבי הספירה: ככלל החשבתי רק טורנירי round-robin, אבל חרגתי מכך בשני מקרים – אלה של התחרויות הבין-אזוריות שאנאנד וגלפנד זכו בהן ב-93, שהיו אמנם במתכונת שוויצרית אבל חזקות במיוחד ביחס למתכונת הזו (למעשה הפעם האחרונה בה נערכו תחרויות כאלה במסגרת סבב אליפות העולם). כמו כן, בטורנירים "מיניאטוריים" בני ארבעה שחקנים בלבד, לא ספרתי מקרים בהם שני שחקנים בצמרת סיימו עם אותו מספר נקודות, כך שלא היה clear first.

קספרוב – 40 טורנירים (10 במשותף או בשובר שוויון)

(אפשר לראות פירוט כאן)

קרלסן – 22 טורנירים (7 במשותף או בשובר שוויון)

וייק אן זה 08 (במשותף עם ארוניאן), 10, 13, 15

לונדון 09, 10, 12

פרל ספרינג (נאנג'ינג) 09, 10

באזנה 10, 11 (גבר בשובר שוויון על קריאקין)

בילבאו 11 (גבר בשובר שוויון על איבנצ'וק), 12 (גבר בשובר שוויון על קרואנה)

הטורניר לזכר טל 11 (גבר בשובר שוויון על ארוניאן), 12

גרנד פרי באקו 08 (במשותף עם וואנג יואה וגשימוב)

אירוסוויט (פורוס) 08

ביל 11

תחרות המועמדים 13 (גבר בשובר שוויון על קרמניק)

גביע סינקפילד 13

ציריך 14

הטורניר לזכר גשימוב 14

אנאנד – 22 טורנירים (9 במשותף או בשובר שוויון)

וייק אן זה 89 (במשותף עם ריבלי, ניקוליץ' וסאקס), 98 (במשותף עם קרמניק), 03, 04, 06 (במשותף עם טופלוב)

לינארס 98, 07, 08

מדריד 93 (במשותף עם קרמניק וטופלוב), 98

רג'יו אמיליה 91/92

הטורניר לזכר אליוכין 92 (במשותף עם גלפנד)

גרונינגן (בין-אזורית) 93 (במשותף עם אדמס)

דוס הרמאנאס 97 (גבר בשובר שוויון על קרמניק)

ביל 97

בלגרד 97 (במשותף עם איבנצ'וק)

טילבורג 98

אליפות העולם 07

באדן באדן 13

תחרות המועמדים 14

בילבאו 14

לונדון 14 (גבר בשובר שוויון על קרמניק וגירי)

[לא נספרו – דורטמונד 96, 00 (הפסיד בשוברי שוויון לקרמניק), 04 (בגלל פורמט ששילב נוק-אאוט ומשחקים מהירים)]

קרמניק – 22 טורנירים (12 במשותף או בשובר שוויון)

דורטמונד 95, 96 (גבר בשובר שוויון על אנאנד), 97, 98 (גבר בשובר שוויון על אדמס וסבידלר), 00 (גבר בשובר שוויון על אנאנד),01 (גבר בשובר שוויון על טופלוב), 06 (גבר בשובר שוויון על סבידלר), 07, 09, 11

לינארס 00 (במשותף עם קספרוב), 04

הטורניר לזכר טל 07, 09

מדריד 93 (במשותף עם אנאנד וטופלוב)

הורגן 95 (במשותף עם איבנצ'וק)

בלגרד 95 (במשותף עם גלפנד)

דוס הרמאנאס 96 (גבר בשובר שוויון על טופלוב)

טילבורג 97 (במשותף עם קספרוב וסבידלר)

וייק אן זה 98 (במשותף עם אנאנד)

בילבאו 10

לונדון 11

[לא נספרו – דוס הרמאנאס 97 (הפסיד בשובר שוויון לאנאנד); לינארס 03 (הפסיד בשובר שוויון ללקו); תחרות המועמדים 13 (הפסיד בשובר שוויון לקרלסן)]

טופלוב – 18 טורנירים (9 במשותף או בשובר שוויון)

מדריד 93 (במשותף עם אנאנד וקרמניק), 96 (במשותף עם אילסקאס), 97 (במשותף עם שירוב)

MTel (סופיה) 05, 06, 07

וייק אן זה 06 (במשותף עם אנאנד), 07 (במשותף עם ארוניאן ורג'בוב)

הטורניר לזכר אויבה 96 (במשותף עם קספרוב)

נובגורוד 96

וינה 96 (במשותף עם גלפנד וקרפוב)

קאן 02 (במשותף עם גלפנד)

אליפות העולם של פיד"ה 05

בילבאו 08

פרל ספרינג (נאנג'ינג) 08

לינארס 10

גרנד פרי לונדון 12 (במשותף עם גלפנד וממדיארוב)

גרנד פרי צוג 13

[לא נספרו – דוס הרמאנאס 96 (הפסיד בשובר שוויון לקרמניק); לאון 96 (מקום ראשון משותף עם פולגר בטורניר של ארבעה שחקנים); דורטמונד 2001 (הפסיד בשובר שוויון לקרמניק); לינארס 05 (הפסיד בשובר שוויון לקספרוב)]

איבנצ'וק – 17 טורנירים (6 במשותף או בשובר שוויון)

לינארס 89, 91, 95

טילבורג 90 (במשותף עם קמסקי)

רייקיאוויק 91 (במשותף עם קרפוב)

מינכן 94

נובגורוד 94 (במשותף עם קספרוב)

הורגן 95 (במשותף עם קרמניק)

וייק אן זה 96

הטורניר לזכר דונר 96 (במשותף עם גרנדה זוניגה)

בלגרד 97 (במשותף עם אנאנד)

מונטקטיני טרמה 00

אירוסוויט (פורוס) 07

MTel (סופיה) 08

הטורניר לזכר טל 08

באזנה 09

גרנד פרי ירמוק 09

[לא נספרו – דורטמונד 92 (הפסיד בשובר שוויון לקספרוב); לינארס 09 (הפסיד בשובר שוויון לגרישצ'וק); בילבאו 11 (הפסיד בשובר שוויון לקרלסן)]

גלפנד – 15 טורנירים (9 במשותף או בשובר שוויון)

בלגרד 91, 95 (במשותף עם קרמניק)

הטורניר לזכר רובינשטיין 98, 00

וייק אן זה 92 (במשותף עם סאלוב)

הטורניר לזכר אליוכין 92 (במשותף עם אנאנד)

ביל (בין-אזורית) 93

דוס הרמאנאס 94

וינה 96 (במשותף עם טופלוב וקרפוב)

טילבורג 96 (במשותף עם פיקט)

קאן 02 (במשותף עם טופלוב)

גרנד פרי לונדון 12 (במשותף עם טופלוב וממדיארוב)

הטורניר לזכר טל 13

גרנד פרי פריז 13 (במשותף עם קרואנה)

גרנד פרי באקו 14 (במשותף עם קרואנה)

[לא נספר – הטורניר לזכר אליוכין 13 (הפסיד בשובר שוויון לארוניאן)]

ארוניאן – 11 טורנירים (4 במשותף או בשובר שוויון)

וייק אן זה 07 (במשותף עם טופלוב ורג'בוב), 08 (במשותף עם קרלסן), 12, 14

בילבאו 09, 13

לינארס 06

גרנד פרי סוצ'י 08

גרנד פרי נלצ'יק 09

הטורניר לזכר טל 10 (במשותף עם קריאקין; גבר בשובר שוויון על ממדיארוב)

הטורניר לזכר אליוכין 13 (גבר בשובר שוויון על גלפנד)

[לא נספרו – הטורניר לזכר טל 06 (הפסיד בשובר שוויון ללקו); 11 (הפסיד בשובר שוויון לקרלסן)]

קרואנה – 7 טורנירים (3 במשותף או בשובר שוויון)

דורטמונד 12 (גבר בשובר שוויון על קריאקין), 14

ציריך 13

בוקרשט 13

גרנד פרי פריז 13 (במשותף עם גלפנד)

גביע סינקפילד 14

גרנד פרי באקו 14 (במשותף עם גלפנד)

[לא נספר – בילבאו 12 (הפסיד בשובר שוויון לקרלסן)]

קריאקין – 5 טורנירים (2 במשותף או בשובר שוויון)

סטוונגר 13, 14

וייק אן זה 09

הטורניר לזכר טל 10 (במשותף עם ארוניאן; גבר בשובר שוויון על ממדיארוב)

גרנד פרי טשקנט 12 (במשותף עם וואנג האו ומורוזביץ')

[לא נספרו – באזנה 11 (הפסיד בשובר שוויון לקרלסן), דורטמונד 12 (הפסיד בשובר שוויון לקרואנה)]

מבין השחקנים הנמצאים כיום בטופ-20, ראוי להזכיר גם את אדמס, בן דורם של אנאנד וקרמניק, עם 3 זכיות (גרונינגן 93, במשותף עם אנאנד; דוס הרמאנאס 99; דורטמונד 13); גרישצ'וק עם 3 (גרנד פרי אליסטה 08, במשותף עם רג'בוב ויאקובנקו; לינארס 09; הטורניר לזכר פטרוסיאן 14); וממדיארוב עם 2 (טורנירי לונדון ובייג'ין בסידרת הגרנד פרי של 2012-13, הראשון שבהם במשותף עם טופלוב וגלפנד). לאף שחקן אחר מהצמרת הגבוהה שנולד לאחר 1980 אין יותר מזכייה אחת – כולל נקמורה (שזכה בוייק אן זה 2011), עם כל הרעש שהוא נוטה לייצר סביבו.