שיחה טלפונית עם בובי פישר

מאת: יואב רוזין   עדכון אחרון: 17/07/2015 20:43   דירוג הצופים: 8.9 כמות מצביעים 19   דירוג הצופה שלך: טרם ניתן

פרודיה מאוד משעשעת מאת הסטיריקן המפורסם ארט בוכוולד. קספרוב כתב עליה בספרו "טובה מדי מכדי לא להיכלל בספר הזה". אז למה שהיא לא תיכלל באתר? תודה לספר על קודמי הגדולים כרך 4 שנתן לי את תוכן הפרודיה

 

תוך שבועות ספורים יקבל הנשיא ניקסון לקבל את אחת ההחלטות החשובות ביותר של תקופת כהונתו. הוא יצטרך להחליט אם להתקשר לאיסלנד או לא כאשר בובי פישר יזכה בתחרות על אליפות העולם בשחמט. כבר שנים לא היה אנטי גיבור כמו בובי פישר. התנהגותו לפני התחרות ובמהלכה גרמה לאחד הקוראים של וושינגטון פוסט לכתוב: "פישר הוא האמריקאי היחיד שיכול לגרום לכל תושבי ארה"ב לתמוך ברוסים". בהתבסס על מה שבובי עשה עד כה באיסלנד, שיחתו הטלפונית של הנשיא עשויה להיות משהו דומה לזה:

"הלו בובי, זה הנשיא ניקסון, פשוט רציתי להתקשר ולברך אותך על ניצחונך באיסלנד."

"אולי תקצר? אני עייף"

"זה יום גדול בשביל אמריקה, בובי."

"זה יום גדול עוד יותר בשבילי. זכיתי ב-150,000 דולר והראיתי לאפסים האיסלנדים האלה דבר אחד או שניים."

"אתה יודע בובי, כמעט התקבלתי לנבחרת השחמט בקולג' וויטייר."

"ממש מעניין."

"אבל במקום זה הלכתי לפוטבול."

"האם זהו הנושא של השיחה הזאת?"
"רק רגע, בובי. אני תמיד מתקשר לכל מי שזוכה באליפות בשביל אמריקה. הייתי רוצה להזמין אותך לארוחת ערב עם עניבה לבנה בבית הלבן כשתחזור."

"כמה תשלם לי כדי שאבוא?"
"לשלם לך? אני לא משלם לאנשים שיבואו לארוחת ערב בבית הלבן."

"אז מה יש שם בשבילי?"

" אני אזמין את הממשלה, את בית המשפט העליון, את מנהיגי הקונגרס ואת כל השחמטאים הרפובליקנים העשירים במדינה. אני אשיג את גיא לומבארדו לנגן אחרי ארוחת הערב. זה המינימום שאני יכול לעשות בשביל מי שהביס את ספאסקי הגדול."

"בסדר, אני אבוא, אבל אלה הן הדרישות שלי: אתה שולח את המטוס הנשיאותי לאיסלנד לאסוף אותי. אתה פוגש אותי אישית במטוס, ומספק לי לימוזינה, סוויטה, מגרש טניס פרטי, בריכת שחיה משלי ועשרה אנשי השירות החשאי כך שהעיתונות לא תציק לי."
"אני חושב שאני יכול לעשות את זה, בובי."

"ובלי מצלמות טלוויזיה."
"בלי מצלמות טלוויזיה?"
"אני שונא מצלמות טלוויזיה. הן גורמות לי להשתולל. אם אראה מצלמת טלוויזיה אחת בארוחה, אני עוזב."
אל תדאג, בובי. לא יהיו שום מצלמות טלוויזיה."

"ושום דיבורים כשאני אוכל. אני לא יכול לאכול כשאנשים מדברים".

"זה קשה מאוד לערוך ארוחה גדולה בבית הלבן מבלי שאף אחד ידבר".

"זו הבעיה שלך. אם אני שומע רעש מסוג כלשהו, תצטרך לדאוג לעצמך לאלוף עולם אחר בשחמט".

"כל מה שתגיד, בובי. זו הארוחה שלך."

"באיזו שעה הולכת להתחיל המסיבה שלך?"

"אני חושב שבסביבות 8".

"אני אהיה שם ב-9. אני לא אוהב לעמוד מסביב ולפטפט עם הרבה פוליטיקאים מנופחים".

"אני מבין, בובי."

"ואני מביא את הכיסא שלי. אני לא יכול לאכול כשאני משתמש בכיסא של מישהו אחר. ועדיף שתדע את זה ממש עכשיו. אני לא אוהב אורות מבריקים כשאני אוכל. אם האורות מבריקים מדי, לא אתחיל במנה ראשונה."

"שום אורות מבריקים. הבנתי אותך, בובי. רק רציתי להוסיף שאתה השראה לצעירים של אמריקה."

הנשיא מנתק את השיחה וקורא לריצ'רד הלמס מה-CIA. "דיק, אני שולח את המטוס הנשיאותי לאיסלנד כדי לאסוף את בובי פישר. עשה לי טובה. אחרי שהוא על המטוס, תדאג שהמטוס ייחטף לקובה?" בדיחה היא בדיחה, אך כאן מתואר אופיו של פישר בדיוק מרשים: הגישה הישירה של חיה טורפת, האופי הבלתי מתפשר והפרגמטי, ובאותו זמן חוסר הגינונים המביך של 'הנער מברוקלין' - תסביכים מתמידים, המתמשכים מאז ילדות שהייתה מלאה בדאגה ומחסור

כמובן שזה לא מה שקרה במציאות... במציאות נשיא ארה"ב שלח לו מברק עם איחולי מזל והצלחה "לאלוף האבסולוטי של המשחק הכי קשה בעולם"

והזמין אותו לקבלת פנים רשמית בבית הלבן. כל אמריקאי יכול רק לחלום על כבוד שכזה. אבל לא בובי: "דחיתי את ההצעה, כי גיליתי שהם לא ישלמו לי שום דבר עבור הביקור הזה. חוץ מזה, זו הייתה עלולה להיות הסחת דעת רצינית...". 

תודה למי שקרא את הכתבה עד הסוף, אל תשכחו לדרג!