אמנות "סידור" היריב

מאת: tomeriko8169   עדכון אחרון: 29/07/2015 21:38   דירוג הצופים: 9.8 כמות מצביעים 12   דירוג הצופה שלך: טרם ניתן

כתבה של גונתן רוגרס מתוך בטאון של האיגוד. עכשיו נסכם מה נלמד בכתבה זאת: הספרות השחמטאית סובלת, מבחינות רבות, מן העובדה שמשחק השחמט אינו מהווה מקצוע אקדמי מוכר. קחו, לדוגמה את חוסר הדיוק שבטרימינולוגיה השחמטית: שחמטאים שעושים שימוש במונחים מקצועיים מגוונים, אך כל אחד מתכוון, בעצם, לדבר שונה.הבלבול הזה מתחרש משום שלא קיימת סמכות מקובלת שתגדיר את המונחים ותיתן להם פרשנות מסומכת. אולי הדוגמה הטובה ביותר למונח שחמטי שמשמעותו עוותה הוא ה- swindle (דהיינו,   "לסדר" את היריב, לעשות לו "תרגיל" להערים עליו- המערכת)

שימו לב: גם בכתבה זו, כמו בכל כתבה, ניתן לתרגל את המסעים על הלוח !

ש הטוענים שהם "סידרו" את יריבם בכל פעם שניצחו, או שסיימו בתיקו, משחקים שהיו צריכים להפסיד. אך זו אינה יכולה להיות המשמעות הטכנית של המילה. "סווילנדר"  הוא יותר מאשר מקבל פסיבי של נקודה בלתי-ראויה - הוא עשה משהו מחוכם באופן שטני, ובעצם יצר את מזלו הטוב. גם הגדרה זו אינה לגמרי ברורה. מה ההבדל בין swindle לבין "טריק" טקטי?  או ביניהם לבין איום מוסווה היטב? או בן "תרגיל" לבין משחק נגדי? או הכנסות אקראיות לעמדה כדי לבלבל את היריב? האם יש הבדל שבו א "מסדר" את ב לבין אירוע שבו ב "מסדר" באופן אקטיבי את.... עצמו?  swindling היא מיומנות השונה ממיומניות אחרות, ונמצאת ברמה גבוהה מהן. אני סבור "שתרגיל" אמיתי הוא דבר אומנותי. ההגדרה שלי היא: "כאשר שחקן שמבצע מסע שנועד (וגם מצליח) להפיק טעות מן היריב,  וכאשר טעות זו מאפשרת תחבולה מניבה רווחים, אז השחקן סידר את יריבו"

הגדרה זו תסייע להבהיר נקודה אחת: על השחקן שמבצע את "התרגיל" להשיג, בהסתר, את עזרת יריבו, שיאפשר לו את מימוש התחבולה. אם א מבצע איום ש- ב פשוט מחמיץ, אז ב לא "סודר":  התחבולה הייתה קיימת לפני מסעו של ב: ב אפשר לה להתרחש, אך לא יצר את ההזדמנות לתחבולה- ההזדמנות הייתה כבר קיימת. זה איננו swindle.

הבה נבחן מספר עמדות, כדי להעמיק את הבנתנו.

 גוסילינג-רוד 1996

שיתוף הפעולה בין הכלים השחורים הוא חלש, והמסע 1....פו4! עשוי להיראות כניסיון -ייאוש. הלבן החליט להתמודד עם האיום 2... פה2+ ע"י: 2.רד8?? 2.ז3! היה נכון. המסע בטכסט מאיים מט בשניים (3. מהה7+)  אבל מחמיץ את האיום העיקרי של שחור: 2... מהו1+ !!  הוא מקבל מט במסע הבא.

כטקטיקה זולה של שני מסעים, קשה לעשות טוב יותר. אך לא הייתי מכנה את מה שהתרחש בקרב כ-swindle. המפסיד פשוט איפשר ליריבו לבצע את האיום שהיה חבוי במסע הראשון. מן ההגדרה שהצעתי עולות מספר שאלות.

• כיצד יכולה טעות היריב לאפשר לקיום תחבולה?

היריב יכול לשחק מסע שמתיר למתכנן "התרגיל" לבצע תחבולה שלא הייתה אפשרית קודם לכן. נתבונן בעמדה הבאה:

ע. לאסקר- ת. וון-שיב  ברלין, 1890

1... ג5? מסע טבעי שכוונתו להמשיך 2....ב4 אך הוא מפסיד כלי ל- 2. צ:ד3! (2.... צ:ד3  3. מה:א8+ או 2.... מה:ד3 צה8+!) התחבולה התאפשרה רק לאחר טעותו של השחור.

• כיצד יכול מבצע ה"תרגיל" "להזמין" טעות מצד יריבו?

ההבדל בין "תרגיל" לבין איום טקטי הוא בכך שבמקרה הראשון השחמטאי מזמין טעות של היריב. הוא רואה את התחבולה המתרקמת (שעדיין אינה אפשרית!), ומפתה את היריב להיכנס אליה. אם נחזור לקרב לאסקר- וון שיב, הרי אם לבן מצא את התחבולה רק כאשר יריבו שיחק 1.... ג5? זה אינו swindle. אך אם לבן חזה מראש שהמסע 1.... ג5 מפסיד לשחור, וניסה לעורר טעות זאת (למשל, נניח שהצריח הלבן עמד ב-א1, והלבן שיחק במסעו האחרון צא1-ד1, מפתה את השחור ללחוץ על רגלי א2, שהוחלש במתכוון, באמצעות התקדמות  ....ג5 ....ב4), אז התרחש כאן "תרגיל". כלומר: ל-swindle יש שני מרכיבים: המסע הפרובוקטיבי המזמין את טעות היריב, בנוי על אלמנט פסיכולוגי: היריב אינו חייב לאפשר את התחבולה, ויש באמתחתו חלופות סבירות. כלומר יש "משהו" במסע המזמין, שנותן ליריב את הרעיון שכדאי לו לאמץ תוכנית מסויימת, או לבצע בעצמו תחבולה

מ. האוסקה-ג. רוגרס  לונדון, ליגה 1995

לשחור (כותב המאמר המקורי גונתן רוגרס) יש כלי פחות. הוא המשיך להיאבק רק בגלל דוחק הזמן החריף של יריבו, כדקה לעשרת המסעים. הבאים הוא בחן את ההמשך 1....מה:ג3  וראה שאחריי 2. מה:ב7 צ:ד3 3.צ:ד3 צ:ד3 4. צ:ד3 מה:ד3 5. מהב8+ מז7 6.מהז3+ הלבן מפשט לסיום זכוי. ואז לפתע הוא גילה את המסע "המזמין": 1....ו4! יריבו סבר מיד שהוא שגה בעודו מנסה לשחק משחק בזק והגיב מיד: 2.ר:ח7? מ:ח7 3.צ:ד5 צ:ד5 4. צ:ד5 מהז6+! 5.מו1 מהב1+ 6. מה2 מהה4+ ובכך הכותב החזיר לעצמו את הצריח. לבן עדיין עדיף במעט, אך נדרש מאמץ על-אנושי כדי לא להיות מושפע מן ההתרחשיות האחרונות. הקרב הסתיים בצורה הבאה: 7. מד2 מה:ד5 8. מהד4 מה:א2 9. מד3 מהב1+ 10. מה2 מהג1 11. מו3? מהח1+ הוסכם תיקו

ובאורח פרדולקסי ה- swindle הצליח רק משום שהאוסקה הוא שחקן-בזק חזק. שחמטאי חלש שהיה עלול להחמיץ את המסע 2. ר:ח7+, היה משחק למשל 2. מח1, וזוכה, קרוב לוודאי!

לפיכך, בתכנון המסע המזמין, המהווה את האלמנט האומנותי של "התרגיל", צריך השחמטאי להעריך את מידת הסבירות  שבה מסעו יצליח לעורר את הטעות המקווה.לשם כך נדרשת הערכה פיסיכולוגית של היריב. במקרה הנוכחי שחור חשש באופן אינסטנקטיבי שיריבו ייכנע לפיתוי. משחקו הטקטי היה חזק, והשחור היה בטוח שלבן יראה את האפשרות 2. ר:ח7+. מאידך, משחק זה היה כה חלש, שהלבן לא חשד שהמסע 1.... ו4 לא היה, בעצם, משגה.

• האם חייב "המסדר" לחזות את התחבולה כאשר הוא משחק את מסעו "המזמין"?

לעיתים קרובות אני חוזים בשחקן שמנסה לסבך את העמדה, מתוך הערכה שבדרך שגרתית הוא עתיד להפסיד. הוא מנסה לעשות במהירות כמה מסעים אגרסיביים, ללא חישוב וריאנטים ספציפיים. אם תוך כדי מהלך אירועים שכזה מוצא השחמטאי המשך זוכה, האם הוא "סידר" את יריבו? לעניות דעתי, התשובה היא שלילית. המסע המזמין צריך לפתות את היריב לטעות ספציפית, ולהכין תחבולה ספציפית כתרופה, על מנת שהשימוש במינוח swindle יהיה מתאים. מצד שני, השחקן שמנסה להכניס אקראיות למהלך האירועים יהיה מופתע בעצמו כאשר היריב מאפשר לעצמו הזדמנות פז.

ד. רוזן- ג. רוגרס. אנגליה 1995

1.... ז4 השחור לא היה מרוצה מן הפיצוי בעד הרגלי החסר, והוא החליט להשים את יהבו על התקפה באגף המלך. יריבו היה יכול לסתור את מסע השחור האחרון ע"י 2. ח:ז4 ח:ז4 וקשה להתמודד עם האיום 4. פ:ו5 (3.... ז3 4. צ:ז3). אך השחור לא ראה את האפשרות הזאת. אך יריבו בחר במסע אחר: 2.פ:ח4?. עתה השחור נוכח שיש לו זכייה: 2....ז3! 3. צ:ז3 (3. פ:ו5 ז:ו2 4.מו1 מהח2). 3.... פ:ז3 4. צ:ו4 צה1+! 5. מח2 פו1+ 6. מז1 פה3+  והלבן נכנע.

לו היה מחליף רגלים ב- ז4, היה הלבן יכול להימלט במלכו ל-ח3, לאחר התראת השח ב- ו1. כאשר שחור שיחק 1.... ז4 הוא לא ראה מדוע 2. פח4? אינו טוב. לפיכך, אם היה כאן איזשהו "תרגיל" הרי שהלבן "סידר" את עצמו!

צד שלישי לא יוכל לעולם לדעת מתי באמת התרחש "תרגיל", מבלי שייקרא את המחשבות המעורבים בקרב.

• "סידור" טוב "וסידור" רע.

אם swindle הוא אמנות, יש צורך לגבש קריטריון של איכות. נראה שככל שלמבצע "התרגיל" יש עמדה גרועה יותר, וככל שטעותו של היריב יותר טבעית, מובנת ומתבקשת. וככל שהמסע המזמין יכיל איום או תוכנית שיסוו את הכוונה האמיתי של "התרגיל", כך יהיה ה-swindle באיכות גבוהה יותר. דוגמה "לתרגיל" כזה מובאת בסיום.

פ. מוטווני - ק. ויקר. אנגליה 1988

1. צב3! הלבן, כמובן, אבוד. המסע בטכסט מאיים, לכאורה, 2.צב7, איום מטריד, שאמנם אין בו די כדי להציל את הקרב. ויקר מחליט להיפטר מן רגלי א6, ועשה את המהלך הטבעי: 1.... צה6?? אך עתה ניתנה ללבן ההדמנות ליישם את כוונתו האמיתית: 2. צב8+! השחור נכנע 

הכתבה תמה לה,מקווה שנהניתם והשכלתם. מקווה גם שמה שלמדתם יקרה במשחקים שלכם שאתם "תסדרו" את יריבכם.

אשמח לדרג את הכתבה כמה שיותר גבוה!