הסטוריית אלופי העולם- חלק ב'

מאת: itayor   עדכון אחרון: 24/03/2012 15:58   דירוג הצופים: טרם ניתן   דירוג הצופה שלך: טרם ניתן

כאן תוכלו לקרוא על כל אלופי העולם בשחמט,על שנותם כאלופים, על הדרך שעברו, על השחקנים שכמעט היו כמוהם ועוד. זהו חלק ב', הכולל את השנים 1946-1972

ובכן, מלחמת העולם תמה (אין לי כוח עכשיו לדבר על תוצאותיה...) ושוב באה השאלה: מי השחקן החזק בעולם? בוטביניק רצה להוכיח שהוא חזק יותר ובתור השחקן הטוב ביותר של ברית המועצות (ואת זה הוא הוכיח במהלך המלחמה) הוא שלח הזמנה לדו קרב מול אליוכין. אליוכין הסכים בשמחה, המגעים החלו- אך לקראת סוף מרץ 1946 נמצא אליוכין יושב ללא תנועה, ככל הנראה בשל חנק (ואולי גם התקף לב). לראשונה מאז עידן מורפי- לא היה אלוף עולם!

באותה עת היו שלושה פתרונות שהוצעו: הראשון (שלא התקבל) היה לערוך דו קרב בין שניים משחקני העילית על התואר. השני היה להעניק אוטומטית את התואר לאאובה- האלוף לשעבר היחיד שעוד חי אז. הארגון הטרי פיד"ה קיבל את ההחלטה הזו למשך שעתיים, אך אז הציעה ברית המועצות לממן שני שליש מתחרות ליגה של שישה שחקנים בשיטת ליגה, והפתרון השלישי התקבל. השחקנים שתוכננו לשחק הם: בוטביניק, אאובה, קרס, סמיסלוב, רשבסקי ופיין. עם זאת, פיין וויתר על מקומו והתחרות הייתה בשיטת ליגה (בשנת 48), כשכל אחד נפגש עם האחר 5 פעמים. אאובה סבל מנפילה חדה בכושרו, קרס עדיין לא התגבר נפשית על המלחמה, סמיסלוב היה צעיר מדי ורשבסקי לא השקיע מספיק- כל זה נתן לבוטביניק טיול קל אל הכתר (סמיסלוב סיים שני).

מאז, בוטביניק שיחק לא פחות מ-7 דו קרבות על אליפות העולם: פיד"ה יצרה סבב מסודר ומאורגן, בו רק מיעוט שחקנים מגיעים לתחרות המועמדים בשיטת ליגה של סבב כפול (דרך תחרות בין אזורית) והמנצח שם פוגש את אלוף העולם לדו קרב של 24 משחקים (בתיקו האלוף שומר על תוארו). השחקן הראשון שקרא תיגר על בוטביניק היה ברונשטיין (1951) שגבר על בולסלבסקי לאחר שיוויון נקודות ביניהם בתחרות המועמדים- בניגוד לבוטביניק המדעי, ברונשטיין היה שחקן מאד יצירתי. בוטביניק הגיע לדו קרב לאחר 3 שנים בלי שחמט ועל כן כמעט איבד את תוארו! למזלו, ברונשטיין פעמיים הפסיד בתיקו מת והדו קרב הסתיים בנס בשיוויון. בשנת 54 סמיסלוב היה זה שלחם בבוטביניק, אך בוטביניק הגיע מוכן לדו קרב ולולא עייפות בסוף- הוא גם לא היה מסתפק בתיקו בדו קרב.

השחקן הראשון שהדיח את בוטביניק מכס המלכות היה סמיסלוב- בשנת 57 (לאחר שניצח שוב תחרות מועמדים) הוא נתן את הדו קרב של חייו וזכה בו (12.5 : 9.5) ובתואר אלוף העולם. לצערו, החוקים הרשו לאלוף היוצא לדרוש דו קרב נוסף שנה לאחר מכן. בוטביניק ניצל את זכותו והצליח לגבור על יריבו החולה ולהחזיר את כתרו. ההדחה השנייה של בוטביניק מתוארו הייתה ע"י מיכאל טל- שחקן מגה- חריף שמקריב באופן מפוקפק אך כזה שקשה להתגונן מולו. בדו קרב הראשון טל הימם את העולם בהביסו את בוטביניק 12.5 8.5. עם זאת, גם כאן ניצל האלוף לשעבר הטרי את זכותו, למד היטב איך להתגונן מול יריבו וקרע את טל 13 8. ההדחה השלישית והאחרונה בוצעה בידי פטרוסיאן- פישר טען שהוא מרמה, משום שכרת ברית עם קרס וגלר על משחקי תיקו קלים (שהפחיתו את העומס של השחקנים). בכל אופן, פטרוסיאן ניצח את בוטביניק והפעם החוק של דו קרב הגומלין כבר בוטל. חוק נוסף שונה- תחרות המועמדים הפכה לדו קרבות גביע (אבל של עשרה משחקים בכל דו קרב).

לצערו של פטרוסיאן, כבר לאחר שלוש שנים הוא עמד במבחן קשה- מול ספאסקי החריף! אלא שספאסקי לא נזהר מספיק ופטרוסיאן זכה בדו קרב ההוא. שלוש שנים מאוחר יותר, ב-69, ספאסקי למד משגיאותיו, שיחק טוב יותר והוכתר לאלוף העולם.

ועכשיו, הגיע הזמן לדבר על בובי פישר- הגאון האמריקאי שזכה כבר כנער באליפות ארה"ב ובחר סוף סוף להילחם על תואר אלוף העולם! אך לפני כן, בואו קצת נראה את הביוגרפיה שלו: בשנת 1959, כשהוא בן 16 בלבד, העפיל פישר לתחרות המועמדים (וכצפוי נפל שם). לאחר מכן הוא זכה שוב ושוב בתואר אלוף ארה"ב וסמי רשבסקי (שחקן צמרת בתקופת מלחמת העולם השנייה שבינתיים הזדקן) הזמין אותו לדו קרב! פישר נענה לאתגר והם קבעו דו קרב של 16 משחקים. המשחק הדרמטי ביותר היה החמישי, בו פישר הגיע לטיב פחות, אך התגונן בעקשנות. רשבסקי חישב לא נכון בדוחק זמן ועל כן החזיר את הטיב, פספס תיקו קל, פספס תיקו קשה ונכנע. עם זאת, הדו קרב נגמר באופן שערורייתי: המשחק ה- 12 של הדו קרב (כשהתוצאה הייתה שיוויון) נקבע ליום ראשון, כבר באחת עשרה בבוקר! פישר מחה על ההחלטה, סירב להופיע למשחק (וגם לזה שאחריו) והפסיד טכנית בדו קרב (וקיבל רק שליש מקרן פרסיו כמפסיד).

כפי שהתברר מאוחר יותר, הדו קרב הזה קידם מאד את פישר והוא החשיב את עצמו לפייבוריט של תחרות המועמדים 1962. עם זאת, שני הפסדים רצופים גרמו לו לרדוף אחרי המובילים, ללא הצלחה. פישר מחה על הברית הרוסית של פטרוסיאן, קרס וגלר וטען שלא ישחק יותר בתחרויות שכאלה (שמייד הוחלפו לדו קרבות...). השערורייה האמיתית עם פישר הייתה ב-67: במהלך תחרות בין אזורית בסוס, הוא החליט שלוח הזמנים שלו צפוף מדי. מה הפתרון? הוא פשוט ברח ליום חופש ודרש שהמשחק יידחה. לאחר מהפכות רבות, פישר ספג עוד שני הפסדים טכניים ויצא מהתחרות. כתוצאה מכך, הוא הפך לפושע שחמטי...

קשה לדעת מה היה גורלו של פישר, לולא דו קרב המאה (1970), בין ברית המועצות לשאר העולם. בסופו של דבר, פישר הסכים להגיע ואף לרדת ללוח השני (לארסן דרש לשחק בלוח הראשון). פישר מחץ את פטרוסיאן 3 : 1  וחזר חזק לשחמט. למזלו של עולם השחמט, פישר שוכנע לשחק בתחרות הבין אזורית, על אף שהמוטיבציה שלו ירדה בעקבות הפסד לספאסקי. אך האם הוא באמת מספיק חזק כדי להתמודד כל הדרך עד לכתר?! 

באופן מפתיע או צפוי (תלוי מה הייתה הציפייה) פישר מחץ את כל יריביו (כשהאחרון היה פטרוסיאן) בדרך לדו קרב מול ספאסקי ועל אף הקשיים וההפסד הטכני שקיבל(!) הוא זכה באופן משכנע (הרבה בעזרת טריקים פסיכולוגיים) בתואר אלוף העולם ולמעשה ניפץ את השליטה של ברית המועצות (ששנתיים קודם לכן ניצחה בדו קרב מול שאר העולם).

בעקבות הזכייה, פישר נחשב ע"י רבים כשחקן הטוב בכל הזמנים ורבים רצו אותו בפרסומות שלהם- הוא הגביר מאד את הפופולאריות של משחק המלכים בארצו! עם זאת, פישר סירב לכל הצעות הפרסומות ורבים מחשיבים את זה לשיגוע של הגאון האדיר הזה, אותו שיגוע ש... אוי, רגע, אנחנו כבר עוברים את 1972...